ע"פ 7077/08 מוחמד עיסא נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 10.12.07 נפרץ רכב חונה בצומת מסמיה, וזמן קצר לאחר מכן נמצא המערער נוהג בו בכביש 6. החל משלב מסוים החלו שוטרי בילוש לעקוב אחר המערער, ומשעצר ברמזור אדום שהיה מוצב בדרכו בצומת מודיעין, החלו שוטרים ללכת לעברו. על כך הגיב המערער בהאצת רכבו, ותוך

נסיעה מהירה החל נמלט על נפשו. במהלך בריחתו עלה המערער על מדרכות, נסע נגד כיוון התנועה, עקף רכבים אחרים בצורה מסוכנת, חצה צמתים ברמזור אדום, ופרץ מחסומים משטרתיים שהוצבו בדרכו. בשלב כלשהו הוא קפץ מהרכב בו נהג, והרכב המשיך בנסיעה, עלה על אי תנועה, נכנס לנתיב הנגדי ונעצר. המערער עצמו ניסה להיכנס לרכבים אחרים, ומשלא הצליח בכך נתלה על מראה של משאית נוסעת. לאחר זמן מה נפל המערער מהמשאית, ושוטר לכד אותו לאחר מאבק.

בכל אלה הודה המערער, ובעקבות כך הורשע בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, גניבת רכב והכשלת שוטר, עבירות לפי סעיפים 332(2), 413ב' ו-275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בגדרו של הסכם טיעון אותו הציגו הצדדים לבית המשפט קמא, עתרה המשיבה לגזור למערער 4 שנות מאסר וכן להפעיל, במצטבר, מאסר מותנה בן שנה שעמד נגדו. ההגנה היתה רשאית לטעון לעונש כהבנתה. בסופו של יום דן בית המשפט המחוזי את המערער לארבע שנות מאסר, 20 חודשים מאסר על-תנאי, והוא

נפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך 10 שנים שמניינן מיום סיום מאסרו. כמו כן, הורה בית המשפט על הפעלתו של המאסר המותנה כך שמחציתו תהיה במצטבר.

הערעור מופנה כנגד העונש. נטען, כי בית המשפט המחוזי התעלם מהקושי הראיתי בפניו ניצבה המשיבה, ומנסיבותיו האישיות של המערער. כמו כן, נטען כי לא ניתן משקל הולם להודאת המערער וחרטתו, וכתוצאה מכך נגזר למערער עונש החורג ממתחם הסבירות.

לא מצאנו בכל אלה עילה לקבלת הערעור, למעט רכיב אחד אליו נתייחס בהמשך. המערער חטא בעבירות נפוצות, בהן כרוכה סכנה של ממש לציבור. במשך שעה ארוכה הוא דהר בכבישים תוך הפרתם של כללי זהירות בסיסיים, ואך נס הוא שאירועים אלה לא הסתיימו בפגיעה בנפש. ובאשר לטענה בדבר אי-סבירות העונש, גם אותה אין בידינו לקבל, הואיל והסכמתו של המערער להסדר הטיעון, כמוה כאישור לכך שעתירת המשיבה ל-4 שנות מאסר מצויה במתחם הסבירות. כך או כך, מדובר במי שלחובתו הרשעות קודמות רבות, ושאת העבירות הפעם ביצע כאשר עונש מאסר על-תנאי מרחף מעל לראשו. בנסיבות אלו אין במאסר אותו גזרה הערכאה הראשונה חומרה כלשהי, והוא תואם את מדיניות הענישה הנוהגת. עם זאת, ונוכח הסכמת בא-כוח המשיבה, החלטנו להקל ברכיב הפסילה, אותו אנו מעמידים על 7 שנים. בכפוף לתיקון זה, הערעור נדחה.