ע"פ 7081/07 מדינת ישראל נ. נאסר אבו חומוס

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי הרשיע את המשיב, על פי הודאתו, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבל דבר בנסיבות מחמירות, התחזות לאחר וזיוף מסמך בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיפים 499, 415, 441 ו-418 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות הרשעתו נדון המשיב ל-18 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי והוא חויב לפצות 6 מהמתלוננים נגדו בסכום של 1000 ש"ח כל אחד.

הבסיס העובדתי להרשעת המשיב היו שתי פרשיות נפרדות להן מכנה משותף אחד – ביצועם של מעשי מרמה. נטען, כי המשיב קשר עם שלושה אחרים להונות קבלנים ממוצא ערבי, תוך שהם מזדהים במרמה כבעלי תפקידים בעירית ירושלים. אותם קבלנים הוזמנו לבצע עבודות מטעם העיריה, והמשיב וחבריו התנו עמם שעליהם לשלם את מחצית המע"מ במזומן. לצורך זה נפגש המשיב עם אותם קבלנים - תוך שימוש באישור כניסה מזויף לישראל - ולאחר שקיבל מהקבלנים את התשלום כנגד המע"מ במזומן, היה נעלם. בדרך זו זכו הקושרים בסכום של 36 אלף ש"ח לפחות. הפרשה השניה אותה ייחסה המשיבה למשיב התרחשה בשנת 2005. נטען, כי הוא הציע לסוחר במתכות למכור לו כלי נחושת, ולאחר שנטל ממנו 9000 ש"ח כמקדמה, נעלמו עקבותיו. המשיב ושניים מחבריו ניסו לבצע מעשה מרמה נוסף, אולם ניסיונם לא צלח.

בערעור שבפנינו משיגה המדינה כנגד קולת העונש. נטען, כי העונש שהושת על המערער קל הוא, ואינו מבטא את חומרת מעשיו של המשיב שהפך את מעשי ההונאה לדרך חיים. ועוד נטען, כי מעשיו של המשיב גרמו נזק למספר לא מבוטל של מתלוננים, תוך שהוא אינו נוטל על עצמו אחריות מלאה, ומעדיף לגלגל את האשם לפתחם של שותפיו. מעיניה של המדינה לא נעלם העונש שהושת על אחד המערערים האחרים בפרשה -

עאמר צלאח (שנתיים מאסר), אולם, להשקפתה, חלקו על המשיב בעבירות גדול באופן משמעותי מזה של אותו שותף.

השקפתה של המדינה מקובלת עלינו. המשיב שבעברו הרשעות בעבירות רבות, חזר וחטא במעשי הונאה והפעם הפיל ברשתו מספר לא קטן של מתלוננים. נראה כי יש ממש בסברת המדינה לפיה הפך המשיב את העבריינות לדרך חיים, ומכאן נובעת סכנתו המופלגת שהתגובה הראויה לה היא עונש מאסר ממושך, שיהיה בו, מחד, כדי לגמול לו על חומרת הנזק שגרם, ומאידך, לשגר מסר מרשיע לרבים. נוכח האמור, נראה בעינינו העונש שהשית בית המשפט המחוזי על המשיב מתון יתר על המידה, ומכאן החלטתנו לקבל את הערעור ולהעמיד את עונש המאסר על 42 חודשים. יתר חלקיו של גזר-הדין – יעמדו בעינם.