ע"פ 7090/98 יגאל פינסקי נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת.פ. 323/98) בעבירות הבאות: הצתה, היזק בזדון, ידיעות כוזבות, נסיון לקבל דבר במרמה והפרת הוראה חוקית; ונדון בשל כך לעונש כולל של 4 שנים מאסר מתוכן שנה ומחצה לריצוי בפועל ושנתיים ומחצה על תנאי.

הערעור מכוון כנגד חומרת העונש.

בבסיס הרשעתו של המערער שלשה אירועים: האחד - השתוללות רבתי בביתו תוך גרימת נזק לבית והצתת חפצים בחצרו, על רקע רצונה של אשתו להיפרד ממנו; השני - ביום גניבת רכבו ודרדורו לתהום - שם עלה באש - ומסירת ידיעות כוזבות למשטרה על מנת לגבות את דמי הביטוח; והשלישי - הפרת צו של בית המשפט, שאסר עליו להתקרב לביתו על מנת להגן על אשתו מפני התפרעות מצדו.

מסתבר שהמערער עשה את המעשים בהם הורשע, על רקע לחצים נפשיים קשים שנוצרו אצלו בשל הרעת היחסים עם אשתו, מצד אחד; ובעטיה של מצוקה כלכלית כבדה אליה נקלע, כשעורך הדין לו מסר כספים לתשלום עבור הבית שרכש בקצרין, גנב את הכסף ונמלט מן הארץ, מצד שני. למערער אין הרשעות קודמות, אשתו התגרשה ממנו והוא מתפקד בכלא באורח תקין. התרשמותה של קצינת המבחן שערכה את התסקיר בעניינו היא: כי המערער למד את לקחו; וכי אין הכרח בריצוי מלוא העונש שנגזר עליו, על מנת להרתיעו מלחזור על מעשיו. המלצתה של קצינת המבחן היא, לקצר את תקופת המאסר שעל המערער לרצות בפועל; וזאת - על מנת לעודדו להמשיך בתהליך שיקומו.

עמדת קצינת המבחן נראית לנו ומטעמיה אנו מקצרים את תקופת המאסר של המערער לרצות בפועל ומעמידים אותה על שנה אחת.

יתר חלקי גזר הדין ישארו על כנם.