ע"פ 7097/20 מדינת ישראל נ. שלום בן שטרית

השופט א' שטיין:

1.

המדינה ביקשנו כי נורה על פרסום שמו של המשיב והמערער בערעור שכנגד (להלן: המשיב ) כמי שהורשע בעבירות מין חמורות ונדון ל-12 שנות מאסר, לצד עונשים נלווים וחיוב לפצות את נפגעות העבירות. פרסום שם כאמור נתבקש ביחס לפסק דיננו מיום 25.12.2020 – זאת, לאחר שבית משפט קמא נעתר לבקשתן של נפגעות העבירה והתיר את פרסום שמו ותמונתו של המשיב בגמר ההליך שהתנהל לפניו.

2.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, הוא חווה סֶבֶל נפשי רב אחרי שזיכויו מהעבירות בהן הוא נמצא לבסוף אשם הוחלף בהרשעה; הפרשה גרמה לו ולמשפחתו נזקים נפשיים, משפחתיים וכלכליים חמורים; נפגעות העבירה הפרו את איסור הפרסום כאשר זה היה בתוקף וחשפו את שמו בכלי התקשורת; בקשתן לפרסם את שמו מוּנעת על ידי רצונן לנקום בו; פרסום שמו יפגע לא רק בו אלא גם בילדיו; והעבירות בהן הוא נמצא אשם בוצעו בהיותו בשנות העשרים לחייו, והוא כעת בן 63.

3.

ההלכה בעניין פרסום שמו של עבריין מין אחרי הרשעתו בגופו של פסק הדין, בו מופיעים פרטי הרשעתו ועונשו, סוכמה על ידי השופטת א' חיות (כתוארה אז), בזו הלשון:

"האם הגנה זו על עניינו של נאשם בעבירת מין מכוח החריג הקבוע בסעיף 68(ב)(5) לחוק בתי המשפט, בדרך של איסור על פרסום פרטיו המזהים, ממשיכה ללוותו גם לאחר שהערכאה הדיונית קבעה ממצאים מרשיעים והכריעה את הדין לחובתו?

מה דינה של ההגנה על עניינה של המתלוננת בשלב שלאחר מתן פסק הדין, מקום שהיא עותרת להסרת ההגנה מעל פרטיו המזהים של הנאשם שהורשע ? אלה הן השאלות העומדות בפנינו בערר זה.

נראה כי ככל שהדברים נוגעים למתלוננת, התכלית אשר לשמה נסגרו הדלתיים ונאסר הפרסום ממשיכה להתקיים גם לאחר הרשעתו של הנאשם בדין. אכן, זכותה של המתלוננת להגנה על צנעת חייה ולמניעת חשיפה של פרטים אינטימיים הקשורים אליה עומדת בעינה גם לאחר ההרשעה. לא כן הדבר בכל הנוגע לנאשם. השיקולים העומדים ביסוד ההגנה על עניינו של נאשם מפני חשיפה ופרסום קשורים קשר בל יינתק בחזקת החפות. על כן, כל עוד לא הורשע הנאשם בדינו תתאפשר לו הגנה זו באותם מקרים שבהם מצא בית המשפט הצדקה לכך, וזאת נוכח טיבה המיוחד של עבירת המין ונוכח הפגיעה הקשה העלולה להיגרם לצנעת הפרט של הנאשם ושל בני משפחתו כתוצאה מפרסום ההליך המשפטי המתנהל נגדו בעבירה מסוג זה . אולם, משהורשע הנאשם בדינו גובר האינטרס הציבורי הקיים בפרסום פרטי המקרה ובפרסום פרטיו המזהים של הנאשם שהורשע בביצוען של עבירות אלה [...]. אכן, משהורשע הנאשם בדינו יוצא הוא מגדר היותו "נאשם" כלשון סעיף 68(ב)(5) לחוק בתי המשפט והופך להיות "מורשע". על כן, אין הוא יכול עוד להיתלות בחריג לעקרון הפומביות הקבוע בסעיף הנ"ל, הן נוכח לשונו של הסעיף ובייחוד נוכח המדיניות השיפוטית המורה אותנו לפרשו באופן מצמצם.

[...]

משנסתיים הליך בהרשעת הנאשם ראוי אפוא כי הערכאה הדיונית תיתן את דעתה לשאלת איסור הפרסום מקום שבו הורתה על סגירת הדלתיים בפתח הדיון, ותורה בעניין זה הוראות מתאימות לאחר שתאפשר למתלוננת להביע את עמדתה בנדון. במקרה שלפנינו ביקשה המתלוננת לאחר מתן פסק הדין להתיר את פרסומו לרבות פרטיו המזהים של הנאשם שהורשע, והייתה מוכנה ליטול על עצמה את התוצאה שלפיה תיחשף בעקבות כך גם זהותה שלה (אף שהיא ואחותה, שעניינה התיישן, ביקשו להמשיך ולאסור את פרסום שמן). בנסיבות אלה אין לנאשם תמיכה לעמדתו בדבר המשך תחולתו של איסור הפרסום שהוטל" .

ראו: בש"פ 8698/05 אזולאי נ' מדינת ישראל , פ''ד ס(3) 168 , פסקה 9 (2005) (ההדגשה הוספה – א.ש).

4.

דברים אלה חלים במקרה דנן ביתר שאת, לאחר שבית המשפט המחוזי כבר התיר את פרסומם של שם המשיב ושל תמונתו. כפי שהובהר על ידי הנשיאה חיות , פרסום שם כאמור הוא עניין ציבורי, שאינו נגזר אך ורק מאינטרס הפרטי של נפגעות העבירה. משכך הוא, התנהלותן עובר למתן היתר לפרסם את שמו של המשיב אינה יכולה להטות את הכף לטובתו, ועל כן אין סיבה לבדוק את נכונות תלונתו ביחס אליה.

5.

אנו מורים אפוא על פרסום שמו של המשיב בפסק הדין שניתן על ידינו בתיקים דלעיל ביום 25.12.2020.