ע"פ 7101/06 פאיז אלעמלה נ. מדינת ישראל

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט אהרן פרקש ).

1.

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי על פי הודאתו בניסיון לקבלת דבר במרמה ובקשר לביצוע עוון בגין מעורבותו בפרשה של זיוף עתיקות. על פי כתב האישום שיתף המערער פעולה עם הנאשם הראשי בפרשה והציג עצמו כבעליהם של פריטי עתיקות מזוייפים על מנת לשכנע קונים פוטנציאליים כי מדובר בפריטים מקוריים.

2.

במסגרת הטיעונים לעונש בבית המשפט המחוזי הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של המערער. התסקיר קבע כי המערער הינו אדם נורמטיבי על דרך הכלל ומעורבותו בפרשה נבעה בעיקר מהתעניינותו בתחום העתיקות ומהתנהגותו שתוארה כלא בוגרת. שירות המבחן הביע דעתו כי העונש ההולם למערער הינו מאסר על תנאי וקנס בהתחשב בכך שהמערער הינו המפרנס העיקרי למשפחתו. כיוון שהמערער אינו תושב ישראל לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית כלשהי בעניינו.

3.

בית המשפט המחוזי גזר על המערער מאסר בפועל של ארבעה חודשים, תקופת מאסר על תנאי של שישה חודשים נוספים וכן קנס על סך 10,000 ש"ח. בית המשפט ציין כי לא שקל חלופת מאסר כיוון שהמערער לא יכול ליהנות מתחליף עונשי בשל היותו תושב השטחים. הערעור שבפנינו מכוון לחומרת העונש בלבד.

4.

המערער טוען כי בית המשפט לא נתן משקל מספיק לתפקידו השולי, כטענתו, בפרשה. לטענתו, טעה בית המשפט כשבחן את התמורה שהיתה אמורה להשתלם לנאשם העיקרי בפרשה כאמת מידה לחומרת מעשיו של המערער וזאת על אף שהמערער עצמו לא נועד ליהנות מתמורה זו. כמו כן טוען המערער כי קביעת בית המשפט בדבר ידיעה של המערער כי קיים דבר מה מפוקפק בעסקה מנוגדת להתחייבות קודמת של התביעה כי לא ייטען שהמערער ידע שהפריטים מזויפים. טענה נוספת היא כי העובדה שבית המשפט קבע שלא יוכל לגזור תחליף עונשי למערער משום שהינו תושב השטחים ואינו אזרח ישראל מהווה הפליה לרעה, וכן כי לא ניתן משקל מספיק לנסיבות חייו של המערער, עובדת היותו אדם נורמטיבי, הודאתו שחסכה משאבים שיפוטיים וחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה. תסקיר משלים שהוגש לקראת הדיון בפנינו חזר על עיקרי חוות הדעת שניתנה בתסקיר הראשי ואף צוין בו כי המערער מצוי במתח נפשי עקב חוסר הוודאות לגבי יכולת משפחתו לכלכל עצמה בתקופת מאסרו.

5.

בדיון על פה בקשנו את עמדת המדינה לאפשרות שהמאסר הקצר יומר בקנס. המדינה התנגדה לכך ובין השאר טענה כי לא ניתן יהיה להבטיח את גביית הקנס. ביקשנו לוודא כי במידה ויומר עונש המאסר בעונש של קנס מוגדל ישולם הקנס בפועל. לצורך כך קבענו בהחלטתנו מיום 12.2.2007 כי בטרם מתן ההכרעה בערעור יפקיד המערער סכום של עשרים וחמישה אלף שקלים בקופת בית המשפט. עתה מונחות לפנינו קבלות המורות על כך שהמערער עמד בתנאי ההפקדה. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים החלטנו כי דין הערעור להתקבל. נתנו משקל רב לעמדת שירות המבחן לפיה לו היתה אפשרות מעשית לכך היו ממליצים על חלופת מאסר; לעברו הנקי של המערער שהוא אדם מבוגר; ולחלקו הקטן בפרשה. מצאנו כי ראוי יהיה שעונש המאסר שהוטל על המערער בבית המשפט המחוזי יומר לעונש של קנס מוגדל בסך עשרים וחמישה אלף שקלים (הכולל בתוכו את הקנס המקורי). שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.