ע"פ 7110/97 רונן דוד נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר :

1.המערער, צעיר כבן 23, הורשע בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהריגת אחיה של חברתו, נער כבן 16 - עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז1977-. על המערער נגזרו שש שנות מאסר.

ערעורו הופנה תחילה הן כנגד ההרשעה והן כנגד חומרת העונש, ואולם, במהלך הדיון צמצם את הערעור כנגד חומרת העונש בלבד.

2.המערער, שעבד כמאבטח בחברת שמירה והחזיק לצורך עבודתו באקדח, הביא עימו לבית חברתו את כלי הנשק ומחסנית טעונה בתחמושת. הוא נענה לבקשת הנער המנוח והדריך אותו בתפעול האקדח. לאחר מעשה זה טען את האקדח במחסנית, הניחו לצידו ואיפשר למנוח לשחק בו. לאחר שנטל את הנשק מידי המנוח הבחין שפטיש האקדח משוך לאחור - משמע - שקיימת אפשרות שהנשק דרוך וטעון. במצב זה הוא לחץ על ההדק תוך כדי שיחה עם המנוח שעמד מולו, כאשר קנה האקדח מופנה לעבר ראשו של המנוח. כתוצאה מכך נורה כדור שפגע בראשו של המנוח וגרם למותו.

נסיבות העבירה הן איפוא חמורות.

המערער קיפח בפזיזותו הרבה חייו של נער צעיר, והעונש ההולם את מעשהו הוא מאסר בפועל לתקופה משמעותית.

3.ברם, כנגד חומרת מעשהו עומדות נסיבות מקילות כבדות משקל, שיש בהן להוות שיקולים להקלה מסויימת בעונש המאסר שהוטל עליו.

המערער התגייס למשמר הגבול בשנת 1993, שרת ביחידת מסתערבים במסירות רבה, סיכל פיגועים והציל חיי אדם. המעשה שעשה קטע את תוכניותיו. הוא איבד את חברתו, ששוב אינה רוצה להנשא לו, ואף אינו יכול לשרת בשירות קבע בצה"ל כפי שרצה. המערער נקלע למשבר נפשי קשה, והוא סובל מיסורי מצפון וצער עמוק על אשר עשה, כדי כך שמתקשה הוא למצוא טעם לחייו.

בנסיבות אלה המליץ שירות המבחן בפנינו על מאסר לתקופה קצרה שאחריה יעמוד למבחן שיסייע לו לשקם את חייו.

4.המלצה זו לא נוכל לקבל. שכן, על העונש לשקף את חומרת המעשה ואף להתחשב בגורם הרתעת הרבים.

בהתחשבנו בכל האמור לעיל, הגענו לכלל דעה כי העונש שלו ראוי המערער הוא 60 חודשי מאסר, מתוכם 40 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי שתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור עבירה מסוג פשע. וכך אנו פוסקים.

המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 29.3.1997 במזכירות הפלילית בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, עד השעה 10.00.