ע"פ 7121/09 אלברט סבח נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בחמש עבירות של קבלת נכסים שהושגו בעוון, לפי סעיף 412 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נמצא כי בשנים 2002 ו-2003 קיבל המערער טובין גנובים בשווי ניכר, אותם אחסן במחסנים ששכר בעוד מועד, וחלקם שימשו גם לתוצרת החקלאית. אותם טובין נגנבו ממכולות של חברות ניו-פארם, גוטקס, טכנו-פלסט, טבע והאגיס, והם כללו טבליות צנטרום, בגדי-ים ובגדי חוף, מדפי פלסטיק, תרופות וטיטולים. על כך נדון המערער לשלוש שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי וקנס בסך 15,000 ש"ח.

בערעור שבפנינו נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער מעבר למתחייב, ומבלי שנתן משקל הולם לכך שהעבירות בהן הורשע קלות במידה ניכרת מאלו שיוחסו לו מלכתחילה; לא קוים הכלל בדבר אחידות בענישה, הואיל ולנאשם אחר בפרשה, אבי אדרי, נגזר מאסר זהה אף שהורשע בעבירות שחומרתן גדולה יותר. כמו כן, הופנינו להידרדרות שחלה במצב בריאותו של המערער ולהיותו מסובך בחובות כבדים.

לא מצאנו בכל אלה עילה להתערב בעונש. ראשית, עיקר הטענות שעלו בפנינו עמדו גם לנגד עיניה של הערכאה הדיונית. שנית, המקבל רכוש גנוב ומאחסן אותו אצלו, הוא חלק ממנגנון שלוב שנועד להעלים את עקבותיו של הרכוש במהירות ומבלי להותיר עקבות. בכך הוא מקל על גנבי הרכוש, ומכאן נובעת החומרה היתרה של עבירות מסוג זה. חמורה בעינינו שבעתיים העובדה כי המערער לא חטא במעשה יחיד, אלא שב וביצע עבירות ואף הסתייע בבנו כדי להוביל את הרכוש הגנוב לקונים. בנסיבות אלו העונש שהושת עליו אינו חמור כלל ועיקר, ומדעתנו לא שינינו גם נוכח נסיבותיו האישיות ורמת הענישה שננקטה בעניינם של מעורבים אחרים בפרשה.

אי לכך, הערעור נדחה.