ע"פ 7126/03 מזל אוחנה נ. מדינת ישראל

1.לפני בקשה לפי סעיף 87 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים: ד' בר-אופיר, ש' דותן וש' ברוש), שניתן ביום 22.7.03. זאת עד לשמיעת הערעור בעניינה של המבקשת.

2.נגד המבקשת הוגש ביום 5.8.03 כתב אישום, המייחס לה מעשה רצח בכוונה תחילה, של בעלה, עקב ויכוח שפרץ ביניהם. היא נעצרה ביום 15.1.02 ושוחרה בתנאי מעצר בית מיום 22.2.02 ועד ליום 22.7.03. ביום זה הורשעה המבקשת בעבירה של רצח בכוונה תחילה ודינה נגזר למאסר עולם. בית המשפט המחוזי לא מצא מקום לדחות את תחילת ריצוי עונשה, והיא נאסרה. מכאן בקשתה לשחררה ממאסר ולדחות את תחילת ריצוי עונשה עד להכרעה בערעורה.

3.המערערת ובעלה המנוח היו יחד במטבח ביתם, ביניהם היה סכין מטבח. החל ביניהם ויכוח. בסופו של דבר קיפח הבעל את חייו. אין מחלוקת על כך שחייו קופחו באמצעות סכין המטבח. בית המשפט סקר בהכרעת הדין בהרחבה את גרסתה, או, ליתר דיוק, את גרסאותיה של המבקשת-המערערת, ודחה אותן כבלתי הגיוניות וכבלתי אמינות. המבקשת לא נתנה במשפט גרסה ברורה כיצד נפגע המנוח, בטענה כי ישנו קטע ש"נעלם" ממנה. בית המשפט סמך ידו על מומחי התביעה, אך גם בלא מומחים נראה לי, לכאורה, כי משנדחו גרסאות המערערת כבלתי הגיוניות וכבלתי אמינות, סיכויי הערעור לכאורה אינם גבוהים: מתבקש היה, שהמבקשת תסביר לבית המשפט כיצד מצא המנוח את מותו בנוכחותה, והסבר כזה לא ניתן. מומחים מעידים עדויות תיאורטיות, אך המערערת יכולה היתה להעיד עדות קונקרטית ומשכנעת, אילו היה בפיה הסבר משכנע, או לפחות הסבר שיש בו כדי להטיל ספק בכך שהיא שגרמה למות המנוח, כפי שעולה, לכאורה, מהנסיבות. למצער, צריכה היתה גרסתה להסביר כיצד "נעלם" ממנה הקטע בו נקטלו חייו של המנוח.

4.מדובר בעבירת רצח, החמורה בעבירות. למערערת צפויה תקופת מאסר ממושכת. אכן צר, צר עד למאוד, על שתי הבנות הקטנות שנותרו ללא אב וללא אם והן בחזקת הסבתא. יתכן והיה מלכתחילה מקום לאפשר למערערת, שהיתה משוחררת בערבות, לדחות את ביצוע המעצר לתקופה קצרה , כדי לחסוך, ככל הניתן, הלם מבנותיה. ואולם, בשלב זה, משנאסרה המבקשת מיד עם הכרעת הדין וגזר הדין, אין עוד תועלת בשחרור לזמן קצר.

5.נוכח הערכתי את סיכויי הערעור כסיכויים נמוכים, ובשים לב לעבירה בה הואשמה המערערת ולכך שנשפטה למאסר עולם, אני דוחה את הבקשה.