ע"פ 7130/07 ג'בריל מרעי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתו של המערער נשואה לבנו של המתלונן – מוחמד חסן. בין המערער למתלונן קיים סכסוך ממושך, שלשיאו הגיע ביום 11.5.08. בשעות אחר הצהרים של אותו יום, הגיעו המערער ואשתו להתארח בבית בתם הנמצא בשכנות לביתו של המתלונן, ומשהבחין זה האחרון במערער, הוא דרש ממנו לעזוב את המקום. המערער מילא אחר הדרישה, אולם בלבו גמלה החלטה לפגוע במתלונן ולחבול בו חבלה חמורה. לאחר כ-45 דקות הוא שב לזירה כאשר הוא נושא עמו רובה צייד, ומשהבחין במתלונן החל לקלל אותו ובהמשך ירה לעברו כדור אחד. כדוריות שהתפזרו מהקליע פגעו בפניו של המתלונן, בעינו הימנית, בבטנו, ברגלו ובחזהו, ובעקבות כך הובהל לבית חולים שם אושפז לצורך קבלתו של טיפול רפואי.

המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, נדון המערער ל-7 שנות מאסר, 36 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 10,000 ש"ח, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 20,000 ש"ח.

בערעור שבפנינו מלין המערער כנגד חומרת העונש, תוך שהוא מונה את אלה: שרות המבחן המליץ שלא למצות את הדין עמו נוכח המצוקה הכרוכה בפרידה ממושכת ממשפחתו ושהייה במחיצתם של עבריינים; גם לפתחו של המתלונן רובץ נטל של אשם, מאחר והוא גרש אותו בבושת פנים שעה שהתארח אצל בתו; כבר בחקירתו הודה המערער במעורבותו בירי; לא ניתן משקל הולם לגילו המתקדם של המערער ולעובדה שעד כה היה אורח חייו נורמטיבי.

אין בידינו להיעתר לערעור. המערער חטא בעבירה קשה שבנקל היתה יכולה להסתיים בתוצאה קטלנית. הוא ירה לעבר המתלונן כדור מרובה צייד, וחזקה עליו, כמי שמחזיק ברובה מסוג זה ברישיון, כי ידע שפיזור הירי הוא רב, וכך גם פגיעתו הרעה. חרף זאת, לא היסס המערער מלעשות שימוש באותו נשק, ומטווח קצר, כלפי גופו של אדם. מעשה זה מלמד עד כמה מרחיקת לכת היא הסכנה הנשקפת מהמערער, ועל כן לא היה מנוס מכליאתו. כך או כך, העונש לא נועד רק כדי להרתיע את היחיד, ולפיכך, גם אם הפנים המערער את לקחו, נודעת לעונש חשיבות גם במסר הגלום בו לרבים, במיוחד בשנים האחרונות בהן הפכה האלימות בחברה הישראלית לנגע. מטעמים אלה לא מצאנו עילה להקל בעונש, ולפיכך הערעור נדחה.