ע"פ 7141/03 לב יעקובוב נ. מדינת ישראל

השופט י' טירקל:

1.בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע את המערער על פי הראיות בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה וכן בעבירה של החזקת סכין שלא כדין. כפי שנקבע, בתמצית, פגש המערער את המתלונן ותבע ממנו סכום כסף שלטענתו היה המתלונן חייב לו; משלא נענה נעץ סכין בגב התחתון של המתלונן, שנזקק לאישפוז ולניתוח. בית המשפט גזר על המערער בגין העבירה הראשונה מאסר לתקופה של 6 שנים, שמתוכה 3.5 שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי; בשל העבירה השניה גזר עליו 5 חודשי מאסר על תנאי. עוד הפעיל בית המשפט עונש מאסר מותנה של 12 חודשים שהיה תלוי על המערער באופן מצטבר, כך שבסך הכל נגזרה עליו תקופת מאסר של 4.5 שנים לריצוי בפועל מיום מעצרו – 3.1.03.

המערער מערער על חומרת עונשו.

2.הטעמים העיקריים שעליהם סמך בא כוח המערער את טיעוניו הם: ההרשעה הקודמת של המערער, שבגינה נגזר עליו המאסר המותנה שהופעל, לא היתה בגין דקירה שדקר המערער אדם אחר, כפי שנאמר בגזר הדין; לאור העובדה שהעבירה הנדונה נעברה קרוב לסיום תקופת התנאי של העונש המותנה שהיה תלוי עליו ראוי היה שהעונש המותנה יופעל באופן חופף; המתלונן הוא עבריין מועד והרקע למעשהו של המערער לא הוברר עד תום. בא כוח המערער הוסיף וטען כי המערער – שהוא יליד שנת 1952 – עלה לישראל בשנת 1995, מצבו הכלכלי והמשפחתי קשה, מחמת נכות בשעור 100 אחוז של אשתו ונכות שלו בשיעור 75 אחוז. התנהגותו בבית הסוהר ראויה לשבח והוא משתדל מאוד בלימודיו שם.

אין בכל אלה כדי לעמוד למערער. כפי שקבע בית המשפט בהכרעת הדין היה מדובר בחוב של 250 ש"ח שסרובו של המתלונן לפרוע אותו גרם לויכוח בין השניים, לדחיפות הדדיות ובסופו של דבר למעשה הדקירה. למותר לומר כי תגובה בדרך של דקירה עמוקה בסכין בגופו של הזולת מחייבת, בדרך כלל, הטלת עונש כבד ומרתיע. עם זאת לא מיצה בית המשפט המחוזי את הדין עם המערער, הביא בחשבון לקולא את מצבו המשפחתי והכלכלי והקל בעונשו בשל כך. אין מקום להמתיק את עונשו עוד, אפילו סבר בית המשפט, בטעות, שגם בפרשה הקודמת השתמש המערער בסכין.

3. הערעור נדחה.