בבית המשפט העליון
ע"פ 7141/04
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
יואב אליהו
נ
ג
ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתיק ב"ש 92376/04 מיום 22.7.04, שניתנה על-ידי כבוד השופט א' שהם
בשם המערער: עו"ד אלי אנושי
בשם המשיבה: עו"ד דניאלה ביניש
פסק-דין
לפני ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט א' שהם) בתיק ב"ש 92376/04 מיום 22.7.04, לפיה נדחתה בקשת המערער לעיכוב ביצוע עונש פסילה שהושת עליו על-ידי בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב (ת.ד. 11362/03).
העובדות העומדות ברקע הדיון שבפנינו הן כדלקמן:
המערער הורשע - על-פי הודאתו - בבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב בעבירה של אי מתן זכות קדימה להולך-רגל במעבר חציה, ובנהיגה בקלות-ראש, ונדון לשמונה חודשי פסילה בפועל, בניכוי פסילה מינהלית בת חודשיים; פסילה על-תנאי לתקופה של שישה חודשים ולקנס בסך 350 ש"ח.
בית-המשפט לתעבורה עיכב את ביצוע העונש עד ליום 11.7.04.
על גזר-הדין של בית-המשפט לתעבורה, ערער המערער לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בד-בבד עם הגשת הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין, עד לדיון והכרעה בערעור.
ביום 22.7.04, דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין, בקובעו, כי "סיכויי הערעור אינם מן המשופרים." בית-המשפט המחוזי קבע, כי רשלנותו של המערער הינה בולטת ואין לייחס את האחריות לתאונה להתנהגותו של הולך-הרגל. כמו-כן, קבע בית-המשפט המחוזי, כי העונש שנגזר על המערער הולם את כלל נסיבות העניין, מבלי שבית-המשפט לתעבורה התעלם מהנתונים לקולא ולחומרה.
מכאן הערעור שבפני.
טוען בא-כוח המערער, כי האינטרס הציבורי אינו מחייב אכיפה מיידית של עונש פסילה וכי לטענתו, אין מחלוקת, כי המערער אינו מסכן את הציבור בנהיגתו. כמו-כן, מדגיש בא-כוח המערער וטוען, כי מדובר בפסילה לתקופה של שישה חודשים, שהינה תקופה קצרה יחסית. עוד טוען בא-כוח המערער, כי קיים חשש כבד, כי הנזק שייגרם למערער, אם ירצה עונש פסילה שלא לצורך, יהא קשה ביותר עבורו ולמילוי משימותיו כחייל קרבי.
מנגד, תומכת באת-כוח המשיבה (להלן: המדינה) בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את הערעור. לטענתה, מדובר בעבירה חמורה, שכן המערער פגע בהולך-רגל, אשר הספיק לחלוף על-פני מחצית מעבר החצייה עד שנפגע על-ידי רכבו של המערער. כמו-כן, לגישתה, אין סיכוי לקבלת הערעור בבית-המשפט המחוזי ומשכך אין מקום לעיכוב ביצוע העונש.
לאחר ששמעתי את טענות באי-כוח הצדדים ולאחר שעיינתי בהחלטת בית-המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה, כי בנסיבות המקרה, דין הערעור להידחות.
אין מדובר בתאונה קלה. שכן נפגע הולך-רגל בעת שחלף על פני מעבר חציה עד שנפגע מרכבו של המערער. כמו-כן, בעת אירוע התאונה, החזיק המערער רישיון נהיגה תקופה של שנה אחת בלבד. מטעמים אלה, גם אני סבור – כפי שקבע בית-המשפט המחוזי – כי סיכויי קבלת הערעור הינם קלושים, ומשכך לא מצאתי מקום לעכב את ביצוע גזר-הדין.
בא-כוח המערער יהא רשאי להגיש בקשה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, כי יעשה את כל הניתן להקדים את שמיעת הערעור בעניינו של המערער.
אשר-על-כן, הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ח באב תשס"ד (15.8.04).
ש
ו פ ט