ע"פ 7147/98 אחמד עווד נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים על פי הודייתו, בעבירה לפי סעיף 348(א) בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז1977-, בשל ביצוע מעשה מגונה בקטין בן 8 שנים.

הקטין אשר המערער ביצע בו את העבירות הינו שכנו של המערער, אשר המערער הכניסו למחסן, השכיבו על בטנו וביצע בו מעשה מגונה. לאחר מכן, נתן לקטין 10 שקלים ואיים עליו שלא יספר לאיש על המעשה.

העונש אשר נגזר על המערער הוא שתי שנות מאסר בפועל, ושנה מאסר על תנאי, שלא יעבור בתוך שלוש שנים עבירה מהעבירות שבסימן ה' לפקודה בחוק העונשין שהיא פשע. מתקופת המאסר נוכו 11 ימים בהם היה המערער במעצר בשל העבירה הנדונה.

באת כוחו של המערער פרשה לפנינו נימוקים שיש בהם, לטענתה, כדי להצדיק התערבות בעונש שנגזר על מרשה, וביקשה כי נסתפק בעונש של שישה חודשי מאסר בעבודות שירות ומבחן, בהתאם להמלצת שרות המבחן.

מנגד, טען בא-כוח המדינה לחומרת העבירה, ולמדיניות הענישה הראוייה, כפי שבאה לידי ביטוי לאחרונה בתיקון לחוק העונשין, אשר קבע עונש מינימום לעבירה אשר המערער הורשע בה. התיקון לחוק העונשין אינו חל על עניינו של המערער, כיוון שהמעשה בוצע לפני כניסתו לתוקף, אולם טוען בא-כוח המדינה, עו"ד כרמל, כי מן הראוי שמגמת המחוקק להחמרה בעבירות מין, ובמיוחד בעבירת מין המבוצעת נגד קטין, תבוא לידי ביטוי בעונש.

נסיבותיו האישיות של המערער אכן מעוררות אהדה; הוא צעיר לימים, והיה כבן 18 בעת שביצע את העבירה; עברו נקי; הוא עבד במקום עבודה מסודר לשביעות רצון מעבידיו; מתסקיר שרות המבחן אף מצטיירת תמונה חיובית ביחס לסיכויי שיקומו בעזרת משפחתו ובעזרת שרות המבחן.

על אף הנסיבות האישיות המפורטות לעיל, לא ראינו להתערב ולהפחית מעונשו של המערער. העבירה אשר בה הורשע היא חמורה ביותר, במיוחד נוכח פגיעתה הקשה כאשר מבוצעת היא בקטין רך בשנים. בתי המשפט מצווים לתת ביטוי לחומרתן של עבירות המין בעונש אשר הם גוזרים, כדי להגן על קורבנות העבירה וכדי להרתיע עבריינים בכוח מפני ביצוע עבירות מסוג זה. לא נעלמו מענינו התקדימים אשר הזכירה הסניגורית המלומדת, בהם הוטלו עונשים קלים יותר על נאשמים בעבירות דומות.

עיינו גם בפסקי הדין בהם ניתנו עונשים חמורים יותר במידה ניכרת בגין מעשים דומים.

ניתן לקבוע כי העונש שנגזר בעניינו של המערער אינו חורג מהענישה הנוהגת בעבירות מסוג העבירה בה הורשע.

נוסיף עוד, כי אם בכל זאת התלבטנו לא מעט בענין עונשו של המערער, היה זה משום שהובהר לנו מתסקיר שירות המבחן כי בתקופת המעצר סבל המערער ממעשי התעללויות והתנכלויות מצד עצורים אחרים.

אנו רואים לשוב ולהדגיש, כי שלטונות בית הסוהר אחראים לשלומם של העצורים והאסירים הנתונים במשמורתם, ועליהם לעשות כל שניתן כדי להגן עליהם מפני התנכלויות או פגיעה.

אנו מפנים, איפוא, את תשומת הלב של האחראים בשרות בתי הסוהר כי עם מאסרו של המערער, יש לפעול לכך שתנאי המאסר יאפשרו הגנה עליו בתוך כותלי הכלא.

אנו דוחים את הערעור, ומניחים כי תינתן תשומת לב להערתנו האחרונה.

המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום א' 23.5.99 בבית המשפט המחוזי בירושלים עד לשעה 10:00. הערבויות שהושתו יעמדו בתוקפן עד למאסרו.