ע"פ 715/04 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט י' עדיאל:

המערער, בהיותו בן פחות מ – 15 שנה, ביצע מעשה סדום בקטין שגילו פחות מ – 6 שנים. עקב המעשה נגרם לקטין קרע בפי הטבעת והוא אושפז לצורך טיפול רפואי בבית חולים.

המערער הורשע על פי הודייתו ועונשו נגזר ל - 4 שנות מאסר.

במהלך שמיעת משפטו המערער הושם במעון נעול. תסקיר המבחן המתייחס לתקופת שהותו במעון מגלה שהמערער המשיך בפעילות עבריינית גם בין כותלי המעון, כשהיה מעורב בסחיטה של נערים צעירים ממנו החוסים במוסד.

מסתבר שדווקא ענישתו של המערער ושליחתו לכלא פתחה פתח לתחילת שיקומו. ההתרשמות הנוכחית של שירות המבחן היא שחל שיפור משמעותי בהתנהגותו של המערער ובנכונותו לקבל טיפול, כולל השתלבות בקבוצה טיפולית לעברייני מין. על פי התסקיר חל שיפור גם ביכולתו לעבד תכנים פנימיים ורגשיים לעומת מצבו בעבר.

על רקע זה מבקשת באת כוחו של המערער להקל בעונשו, כאשר נימוק הערעור העיקרי, נעוץ בשיפור שחל בהתנהגותו של המערער בין כותלי הכלא והצורך לעודד אותו בהמשך התהליך השיקומי.

לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים הגענו לכלל מסקנה שלאור חומרת המעשה שביצע המערער, וחרף גילו הצעיר, אין מקום להקל בעונשו. לא זו אף זו, לא שוכנענו שהקלה בעונש במקרה זה היא שתעודד את שיקומו של המערער. שהרי מסתבר שדווקא כליאתו של המערער היא שסייעה לו להתחיל בתהליך של שיקום. נראה שהדרך למיצוי התהליך הטיפולי-שיקומי עוד ארוכה וראוי שתקופת המאסר תנוצל לצורך כך. גם שירות המבחן אינו ממליץ על קיצור תקופת המאסר כמכשיר לשיקומו של המערער.

התוצאה היא שהערעור נדחה.