ע"פ 7156/14 מדינת ישראל נ. שלמה ניאמציק

1.

נגד המשיבים ושני נאשמים נוספים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, במסגרתו יוחסה למשיבים, בין היתר, עבירה של רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), בגין רציחתו של אבי דוד ז"ל. למשיב 1 יוחסה עבירת רצח נוספת, שעניינה רציחתו של יצחק גפן ז"ל.

2.

לאחר ניהול משפט הוכחות ממושך, החליט בית המשפט המחוזי, ביום 10.9.2014, לזכות את המשיבים ואת יתר הנאשמים מכל העבירות שיוחסו להם. המבקשת לא השלימה עם תוצאה זו והגישה ערעור לבית משפט זה. הערעור נדון על ידי הרכב בראשותו של השופט ס' ג'ובראן , והתקיימו מספר דיונים בערעור, אך פסק הדין טרם ניתן.

3.

הודעת הערעור הוגשה ביום 26.10.2014, ולצידה בקשה דחופה לקביעת תנאי שחרור בערובה, לפי סעיף 63 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). בהמשך לאותה בקשה, הוגשה ביום שלמחרת " בקשה בהולה ודחופה למעצרם של המשיבים לשם דיון בבקשה למעצרם עד תום הליכי הערעור ". יצוין, כי בין המשיבים באותו הליך היה גם מרדכי חסין, אחד הנאשמים שזוכו בבית המשפט המחוזי, אך שמו אינו נזכר בבקשה שלפניי.

4.

ביום 4.11.2014, החליט השופט צ' זילברטל לקבל את הבקשה בחלקה, והורה על עיכוב יציאתם של המשיבים מן הארץ, וכן על המצאת התחייבויות כספיות, וזאת " כדי להבטיח את התייצבותם של המשיבים לדיון בערעור ".

5.

הבקשה המונחת לפניי מנוסחת כ" בקשה דחופה לעיון חוזר " בהחלטתו של השופט זילברטל, מיום 4.11.2014. בגוף הבקשה נטען, כי " בימים האחרונים חלה התפתחות חקירתית דרמטית, שתוצריה מקימים נגד כל אחד מן המשיבים עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים- עילת מסוכנות, וכן עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים – חשש כבד להימלטות המשיבים מן הדין ולשיבוש הליכי משפט ". כמו כן, התבקשתי לעיין בראיות החדשות במעמד צד אחד, לצורך הוכחת עילות המעצר, כמפורט לעיל.

6.

בדיון שקיימתי בבקשה, במעמד המשיבים ובאי כוחם, התנגדו באי כוח המבקשת למסור פרטים כלשהם לגבי הראיות החדשות, ונמנעו מלהתייחס להיבטים הדיוניים שבבקשה. לדידה של המבקשת, ניתן לעשות כן, בשלב הנוכחי, אך ורק במעמד צד אחד.

7.

באי כוח המשיבים משיגים על עמדתה זו של המבקשת וטוענים כי מדובר בחומר חקירה הנוגע לפרשה אחרת, אשר נחקרת בימים אלו. לטענת באי כוח המשיבים, בית משפט השלום בראשון לציון האריך את מעצרם של המשיבים, ואמור לשוב ולדון היום (21.7.2016) בבקשת המשטרה להאריך את המעצר לתקופה נוספת. המשיבים הוסיפו וטענו, כי למרות שבית המשפט רשאי לעיין בראיות חסויות במסגרת דיון מעצר, אין מקום לעשות כן משראיות אלה לא נחשפו בפניהם ולא ניתנה להם הזדמנות להגיב עליהם. זאת, בפרט, כאשר להערכתם של המשיבים אין מדובר בראיות הנוגעות לפרשה, מושא ערעורה של המבקשת.

8.

בתום הדיון הגלוי, החלטתי לקיים דיון במעמד צד אחד " על מנת להציג למבקשת שאלות, הן בתחום הדיוני והן בתחום התוכני, באשר לבקשה שהוגשה על ידה למעצרם של המשיבים עד לתום הליכי הערעור ". ואכן, הצגתי לבאי כוח המשיבה שאלות שונות, ובכלל זה העליתי את הנושאים אשר הטרידו את באי כוח המשיבים, ולאחר זאת עיינתי בחלק מחומר החקירה החדש.

9.

במהלך הדיון עם נציגי המשיבה, הוברר לי כי הבסיס העובדתי לבקשה להמשך מעצרם של המשיבים בבית משפט השלום בראשון לציון, שונה מהבסיס העובדתי שבגינו התבקשתי לעצור את המשיבים עד לתום הליכי הערעור. חומר החקירה החדש שהוצג בפניי נוגע ישירות לנושא הערעור, התלוי ועומד בפני בית משפט זה, חומר שאותו אינני יכול לחשוף, בשלב זה. כמו כן, עולה מהחומר שהוצג בפניי חשש להימלטות מהדין, לקראת מתן פסק הדין בערעור.

10.

בנסיבות אלה, השתכנעתי כי קיימת עילה כפולה למעצרם של המשיבים, היינו: עילת המסוכנות, לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, בצד החשש להימלטות מן הדין, בהתאם לסעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.

11.

השאלה הנשאלת היא, האם ניתן, בשלב הדיוני הנוכחי, להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום הליכי הערעור. המבקשת מסתמכת בבקשתה על הוראת סעיף 22(ב) לחוק המעצרים הקובע לאמור: " הוגשה הודעת ערעור על פסק דין על ידי תובע, רשאי בית המשפט שלערעור לצוות על מעצרו של הנאשם בהתאם להוראות סעיף 21 ". לטענת המבקשת, סעיף זה חל בנידון דידן, שעה שהוכחו בעניינם של המשיבים חלק מעילות המעצר המופיעות בסעיף 21 לחוק המעצרים.

12.

לאחר שבחנתי את הסוגיה, הגעתי למסקנה כי, הגם שסעיף 22 לחוק המעצרים אינו דן מפורשות במקרה של נאשם שזוכה בדין, נראה לי כי סמכות המעצר של בית המשפט שלערעור אינה מוגבלת לנאשם שהורשע, אך לא הוטל עליו עונש מאסר. לשונו של סעיף 22(ב) לחוק המעצרים הינה כללית יותר, בניגוד לסעיף 22(א) החל על הערכאה הדיונית, ולפיכך אינני רואה מניעה כי ערכאת הערעור תורה על מעצר של נאשם שזוכה, כאשר תלוי ועומד בפניה ערעור מטעם המדינה, ובהינתן עילות המעצר לפי סעיף 21 לחוק המעצרים.

13.

לאור האמור, הנני מורה על מעצרם של שני המשיבים עד לתום הליכי הערעור שהגישה המבקשת.