ע"פ 7161/98 יוסף אבו-דהבאן נ. מדינת ישראל

בגין עבירה של החזקת סם מסוכן מסוג הירואין בכמות של 11 ק"ג (!), בה הודו המערערים, נדון המערער טאלב מחמד אבו רקייק ( להלן: טאלב ) למאסר בפועל לתקופה של 9.5 שנים ולמאסר על תנאי לתקופה של 5.5 שנים; והמערער יוסף מחמד אבו סהיבאן ( להלן: יוסף ) למאסר בפועל לתקופה של 8 שנים ולמאסר על תנאי לתקופה של 4 שנים.

ערעור המערערים הוא על חומרת העונש. דין הערעורים על עונש המאסר בפועל שהוטל על המערערים להידחות. נוכח כמות הסם הגדולה שהחזיקו השניים, העונשים אשר הוטלו עליהם אינם חורגים מענישה ראויה, אפילו אם השניים לא היו בעלי הסם ורק סייעו להעברתו כבלדרים.

מה גם, שהעונשים הינם בתוך מיתחם עיסקת טיעון אשר נערכה בין בעלי הדין. על פי עיסקה זו, ביחס לטאלב טענה התביעה לעונש של 10 שנת מאסר, והנאשם לעונש של 8 שנות מאסר; וביחס ליוסף התבדיעה טענה לעונש של 9 שנות מאסר והנאשם לעונש של 7 שנות מאסר.

גם ההבחנה בעונש בין שני המערערים מוצדק בנסיבות המקרה, נוכח חלקו הגדול יותר של טאלב והשכר הגבוה יותר אשר הובטח לו כתמורה למעשיו. לפיכך, הערעור על עונש המאסר בפועל שהוטל על המערערים נדחה.

לעומת זאת, יש לקבל את הערעור על עונש המאסר על תנאי אשר הוטל על המערערים. כפי שהסכים לכך בא כוח המדינה, לא היתה הצדקה להטלת עונשי מאסר על תנאי כה ארוכים כפי שהטיל בית המשפט המחוזי, כשכל עבירת סם שלא לצריכה עצמית בתקופת התנאי, אפילו במשקל פעוט, עשויה להוביל למאסר לתקופה ארוכה שעלולה להיות בלתי מוצדקת.

אשר על כן, במקום עונשי המאסר על תנאי אשר הוטלו על כל אחד מהמערערים, תבוא תקופה של 3 שנים, כשתנאי המאסר על תנאי הם כפי שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי.