ע"פ 7162/98 יצחק בלאיש נ. מדינת ישראל

בפתח דבריו ביקש הסנגור המלומד לדחות את הדיון ולבקש תסקיר מבחן. התביעה לא הביעה התנגדות לכך. שקלנו את הבקשה ולא מצאנו להיענות לה. העבירה בה הורשע חמורה מאין כמוה. מדובר בסחר בסמים קשים בכמות נכבדה (1/2 ק"ג הרואין) לשם בצע כסף. אין זו העבירה הראשונה מסוג זה, אותה עבר המערער וגיליון הרשעות קודמות עב כרס תלוי לו מאחורי גבו. המערער הוא כבן 47 שנים והרשעותיו הקודמות הרבות מתפרסות לאורך שנים.

העונש שהושת על המערער, המסתכם ב6- שנות מאסר בפועל אינו חמור כלל ועיקר. הופעלו שני מאסרים על תנאי: אחד מצטבר במלואו (12 חודשים) ואחד מצטבר באופן חלקי (6 מתוך 24 חודשים). סה"כ נדון המערער למאסר בפועל של ארבע וחצי שנים ולאחר הפעלת המאסרים על תנאי העונש הוא שש שנות מאסר בפועל מהם רוצו עד כה כשנתיים.

הסניגור המלומד ער לכך שלא יכולה להינתן הקלה משמעותית בעונש, אלא שלטענתו, "נפתח חלון" לשיקומו של המערער ובני משפחתו, בעלי דרגות גבוהות בצה"ל, מוכנים להירתם לשם שיקומו.

אילו סברנו שתסקיר חיובי יכול להשפיע על התערבותנו בעונש שהושת, היינו מבקשים תסקיר כזה. עם זאת, אנו מוכנים לצאת מתוך ההנחה כי המערער הוא פוטנציאל לשיקום מוצלח אלא שאין בכך כדי להשליך על הצורך למצות עמו את הדין, שלא מוצה עמו באופן מלא. אם מתאים הוא לשיקום, יתחיל שיקומו לאחר שישלם לחברה את חובו וישתחרר מבית הסוהר. יש לקוות כי אותו רצון טוב של בני המשפחה ואותה נכונות לעזור לו בהקלטות נורמטיבית בחברה, יהיו קיימים גם לאחר שהמערער ישתחרר ממאסרו.

סוף דבר, אין אנו מוצאים להתערב בעונש שהושת על המערער, שאיננו חמור כלל ועיקר.

הערעור נדחה.