ע"פ 7208/04 סמיר חנוכייב נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.במהלך ריב שארע בשעת לילה מאוחרת בגן ציבורי, באחד מימיו של חודש יולי 2003, התפתחה קטטה בין המערער לאחר – דימיטרי פולנסקי (להלן: "המנוח"), ובמהלכה דקר המערער את יריבו 8 פעמים בירכו, בחזהו ובראשו. כתוצאה מכך איבד המנוח דם רב ונגרם מותו. כן נטען בכתב האישום שהוגש לבית משפט קמא, כי המערער דקר שניים נוספים אשר ביקשו להפריד בינו למנוח, והוא גרם להם חבלה חמורה.

2.המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, ובגדרו של הסכם טיעון הרשיעו בית המשפט בעבירות הריגה וחבלה בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיפים 298, ו-333 בשילוב עם סעיף 335 לחוק העונשין. בגין כל אלה גזר בית המשפט המחוזי למערער 12 שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי. כנגד עונש זה מופנה הערעור, ובו נטען כי נסיבותיו של המערער, כפי שהן משתקפות מתסקירו של שירות המבחן, חייבו הקלה משמעותית בעונש. כן נטען, כי המנוח היה תחת השפעתה של כמות גדולה של אלכוהול שלגם, וכן שהמנוח וחבריו הפליאו מכותיהם במערער, וגרמו לו חבלות של ממש. לבסוף נטען, כי המערער הלוקה בבריאותו, ניהל אורח חיים נורמטיבי, ומותו של המנוח נגרם בשל מה שהוגדר כ"תקלה טראגית".

3.המערער הנו אדם צעיר שחטא באחת העבירות הקשות ביותר, באשר במעשיו הוא קיפד את פתיל חייו של אדם, צעיר אף הוא. למרבה הדאבה, מקרי מוות מן הסוג בהם עוסק ערעור זה, שוב אינם מהווים תופעה חריגה במקומותינו, וכמעט בכל שבוע אנו מתבשרים על צעירים, ובהם בני נוער לא מעטים, שעשו שימוש בכלי נשק קר ואף חם כדי ליישב סכסוכים של מה בכך. את התופעה הזו יש לבלום, ואת זאת ניתן להשיג על ידי חינוך הציבור לסובלנות, אולם מאחר וברור שבכך אין די, מצווים בתי המשפט להרים את תרומתם על ידי גזירתם של עונשים קשים וכואבים שיהיה בהם גם מסר מרתיע.

כל מקרה מוות קשה הוא, ומקל וחומר כשהוא נגרם בנסיבות שתוארו בערעור זה, באשר לא רק שהוא קוטע חיים צעירים באיבם, אלא שהוא גם ממיט על משפחות שלמות אסון עמו הן מתקשות להתמודד, וספק אם הפצע שנפער בלבן יגליד אי-פעם. לפיכך, בעבירות מהסוג בו עוסק ערעור זה, גם אם אין לזנוח את נסיבותיו האישיות של המערער, משקלן של אלו זעום והוא נדחה מפני צרכי ההרתעה. לפיכך, ואף שכליאה ממושכת של אדם ככלל, ואדם צעיר בפרט, ראוי לה שתדיר שינה מעיניו של הדיין, לא נוכל לומר כי במקרה הנוכחי נתפסה הערכאה הראשונה לתוצאה שגויה, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.