ע"פ 7209/06 איגור זוזוליה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער וחברתו לחיים (להלן: המנוחה) חיו בדירה משותפת בחיפה. על פי הודאתו, הרבה המערער לשתות משקאות משכרים ובעקבות כך הפגין כלפי המנוחה אלימות קשה מלווה באיומים כי יהרוג אותה. בכתב האישום שהוגש נגדו מתוארים מספר אירועים מסוג זה, והחמור שבהם התרחש בתאריך 27.2.06. בשעת לילה מאוחרת, התפתח ויכוח בין בני הזוג, במהלכו נטל המערער סכין והניפה לעבר המנוחה אשר נמלטה לחדר אחר בדירה. אולם המערער לא הרפה ממנה, דלק אחריה וכאשר הדביק אותה דקר אותה פעמים רבות בכל חלקי גופה. על פי הנטען בכתב האישום שבעובדותיו הודה המערער, אובחנו בגופת המנוחה 64 פצעי חתך בראש ובצוואר, 19 פצעי חתך בגב, פצע חתך בוריד היוגולארי ועורק התרדמה, ארבעה פצעי דקירה בריאה הימנית, ועוד. המנוחה נפטרה כתוצאה מהחבלות שנגרמו לה, ומשהודה המערער בכל אלה, הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות הריגה, חבלה חמורה ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירות לפי סעיפים 298, 333 ו-380 בשילוב עם 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות הרשעתו נדון המערער ל-20 שנות מאסר, וכן הופעל, במצטבר, מאסר על-תנאי בן 6 חודשים שעמד נגדו.

המערער, המלין על חומרת העונש שהושת עליו, טען כי בית המשפט המחוזי חרג מהסדר הטיעון כאשר הפעיל את עונש המאסר המותנה במצטבר, והחמיר עמו כאשר לא נתן משקל ראוי לכך שהיה שיכור בשעת מעשה, להודייתו בעובדות, לחרטה שהביע, ולכך שהוא כלל לא חפץ בתוצאה הקטלנית. כן נטען, כי העונש חורג מרמת הענישה הנוהגת, ושלא ניתן משקל לדרך תפקודו של המערער בכלא.

אין בכל אלה כדי להוות עילה להקלה בעונשו של המערער. זהו אחד מן המקרים הקשים יותר שבעבירות ההריגה, ואך כפסע היה בין המערער להרשעה בעבירת רצח על התוצאות העונשיות הכרוכות בכך. המערער, גם בהנחה שהיה שיכור, היה מודע לטיב מעשיו ולאפשרות שהם יגרמו למותה של קורבנו. חרף זאת, התנפל על המנוחה בשצף קצף, ובמשך שעה ארוכה שב ודקר אותה עשרות פעמים עד שנפחה את נשמתה. מערער זה חטא בהתנהגות מרושעת ואכזרית מאין כמותה, וכליאתו לתקופה ממושכת היא מענה ראוי והולם למעשיו. גם באשר לטענה בדבר חריגה מהסכם הטיעון לא מצאנו ממש, באשר הצדדים לא ראו מקום להתייחס באותו הסכם לאופן הפעלתו של המאסר המותנה.

נוכח כל האמור, הערעור נדחה.