ע"פ 7217/06 מוסטפא חסנין נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בכתב-אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה, יוחסה למערער עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נטען, כי המערער והמתלונן, חאתם טאהא, עבדו במוסך הנמצא בדיר אל אסד. בתאריך 9.2.06 פרץ ויכוח בין השניים, ועל פי גרסת המשיבה, נטל המערער מכונה לשפשוף דיסקים והכה באמצעותה בראשו של המתלונן. כתוצאה מכך נחבל המתלונן - נגרם לו חתך מרוסק באזור הקרקפת ושבר דחוס בראש.

המערער הכחיש מכל וכל את העובדות שיוחסו ללו, אולם הכחשתו לא זכתה לאמונו של בית המשפט המחוזי, אשר העדיף על פניה את גרסתם של עדי התביעה. כנגד החלטה זו מלין המערער, המוסיף וטוען כי גם אם נדחתה טענתו לפיה לא היה בזירה, נכון היה לקבל את גרסתו החלופית לפיה הלם במתלונן מתוך הגנה עצמית.

אין צורך להרחיב מלים על הסתירה הצורמת שבין גרסאותיו החלופות של המערער, סתירה הפוגעת פגיעה קשה במהימנות בכלל. אולם לא רק משום הלוליינות בה נקט המערער בהגנתו הוכרעה הכף לחובתו, אלא בעיקר משום שבזירה נכחו שורה של עדים אשר אישרו כי המערער היה שם, ומידו נפגע המתלונן. על עדים אלה נמנים המתלונן, שגם אם לא ראה את השלב בו הנחית המערער את המכונה על ראשו, הוא העיד כי הדבר התרחש במהלך הויכוח שנתגלע בינו למערער, וכתוצאה ממנו. עובד אחר במוסך, באסם מסרי, העיד אף הוא כי ראה את המתלונן זב דם והמערער ניצב לא הרחק ממנו. דברים דומים נרשמו מפיו של סאלח אמון, שאף כי לא היה להוט להעיד בבית המשפט, הוא אישר כי בהודעות שנרשמו מפיו הוא מסר גרסת אמת. עד זה מסר בחקירתו כי המתלונן התגרה במערער, עד שבשלב מסוים אחז האחרון במכונה והלם בראשו של יריבו.

הנה כי כן, בפנינו הרשעה שכל כולה עובדתית, ואשר התבססה על התרשמותו של בית המשפט המחוזי ממהימנות העדים שהופיעו בפניו. בהרשעות מסוג זה אין בית משפט שלערעור נוהג להתערב, ולא מצאנו כי עניינו של המערער נמנה על החריגים שנקבעו להלכה זו.

באשר לערעור כנגד העונש – המערער נדון ל-30 חודשי מאסר, 6 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 5000 ש"ח, וכן הופעל מאסר על-תנאי בן 5 חודשים שעמד נגדו, במצטבר. עונש זה אינו חמור כלל, הן נוכח חומרת תקיפתו של המתלונן ותוצאתה, והן משום שזו אינה מעורבותו הראשונה של המערער בעבירות אלימות. על כן דינו של הערעור, על שני חלקיו, להדחות, וכך אנו עושים.