ע"פ 7225/07 יאיר כוכבי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 10.11.07, בשעה 15:35 לערך, נהג יאיר כוכבי (המערער בע"פ 7225/07, להלן: כוכבי) ברכב מסוג מאזדה, באזור חיפה, כשלצידו יושב דוד בן-חמו (המערער בע"פ 7372/07, להלן: בן-חמו). בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה נטען, כי כוכבי נהג ברכבו ב"מהירות מופרזת ובפראות", תוך שהשניים מסכנים נהגים וכלי רכב אשר נקלעו לדרכם. בשלב כלשהו הבחין בהם קצין משטרה, אלי קריספיל (להלן: קריספיל), שהחל נוסע בעקבותיהם כאשר על גג רכבו פנס כחול מהבהב. אולם, המערערים התעלמו ממנו והמשכו בבריחה, תוך שכוכבי חוצה צמתים בהם דלק אור אדום ברמזור, עשה סיבוב פרסה ונסע בניגוד לכיוון התנועה, תוך שהוא מאלץ נהגים לבלום או לסטות לשולי הדרך כדי להימנע מפגיעה. בשלב כלשהו ניסה קריספיל לחסום את דרכם של המערערים באמצעות הרכב בו נהג, אולם המערערים שעטו לעברו, שפשפו את הכנף השמאלית של רכבו, והמשיכו בבריחה. בהמשך, הם התנגשו בחזית רכבו של קריספיל, וכאשר הוא ניסה לצאת מהרכב, הם שבו ופגעו ברכב עד שהדלת נטרקה על הקצין. במצב זה נאלץ קריספיל לירות שתי יריות לעבר רכבם של המערערים, אולם הם המשיכו בנסיעה, ורק כאשר נקלעו לדרך ללא מוצא, הם נטשו את הרכב ונמלטו רגלית. ועוד נטען, כי כוכבי ביקש להכשיל הליך שיפוטי כאשר בעקבות בריחתו הוא הבהיר את שערו. בשני אישומים נוספים אשר יוחסו לכוכבי נטען כי הוא העליב עובדי ציבור (שוטר וקצין משטרה).

המערערים הודו בעובדות האמורות, ובעקבות כך הורשע כוכבי בעבירות רבות: סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, היזק בזדון, אי ציות לרמזור אדום, נסיעה בכיוון הפוך לתנועה, נהיגה במהירות מופרזת ובזמן פסילה, שיבוש מהלכי משפט, והעלבת עובדי ציבור. בן-חמו הורשע בעבירה של סיוע לסיכון חיי אדם כמזיד בנתיב תחבורה.

בעקבות הרשעתו, נדון כוכבי לחמש שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, ופסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך שלוש שנים מיום שחרורו מן הכלא. בן-חמו נדון ל-20 חודשי מאסר, 16 חודשים מאסר על-תנאי, והוא נפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך שנתיים מיום שחרורו.

הערעורים שבפנינו מופנים כנגד העונש.

בא-כוחו המלומד של כוכבי, עו"ד א' פלדמן, סבור כי בית המשפט המחוזי חרג מרמת הענישה הנוהגת והראויה, תוך הפרתו של הכלל בדבר אחידות בענישה. כן נטען, כי הנזק אותו גרם המערער אינו רב והוא ממוני בעיקרו. לבסוף, נטען כי בית המשפט לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות הל המערער – אדם צעיר, נכה צה"ל, שנקלע לאובדן עשתונות רגעי, נטל אחריות למעשיו והביע חרטה.

גם בן-חמו סבור כי בית המשפט המחוזי נקט בעניינו ביד קשה. לשיטתו, לא ניתן משקל הולם לחלקו הקטן בפרשה, מעצר הבית בו שהה, נסיבותיו האישיות והצורך להשאיר לו פתח לשיקום.

בחנו את נימוקי הערעור שבכתב ועל-פה, ולא נמצאה לנו עילה לשנות מן העונש. המערערים חטאו בהתנהגות אשר חומרתה מופלגת, כאשר שעטו ברחובותיה של עיר במהירות מופרזת, תוך הפרתם של איסורים שנועדו להבטיח את שלומם של המשתמשים בדרכים. עד כמה היו המערערים נחרצים בדעתם להימלט, תלמד העובדה שהם אף לא היססו להתנגש בניידת משטרה שדלקה בעקבותיהם. זו התנהגות של שניים אשר פרקו עול, ונראה כי רק בדרך נס לא הסתיימה אותה נהיגה בתוצאה קשה פי כמה.

אכן, התופעה של נהגים הקוראים תגר על אנשי החוק, אפיינה בשנים האחרות את אזור דרום הארץ. אולם, תופעה זו שוב אינה ייחודית למקום גיאוגרפי זה או אחר, ואנו נתקלים בה לעתים קרובות, קרובות מדי, גם בחלקי הארץ האחרים. נדמה כי אין צורך להדגיש עד כמה חמור הוא המצב בדרכים, כאשר כל יום שחולף גובה את קורבנותיו בחיי אדם ובפצועים. נאשמים מסוגם של המערערים מסלימים מצב זה בו נלחמת מדינת ישראל שנים רבות, תוך השקעה בכוח אדם רב וממון בסכומי עתק. לפיכך, על חטאיהם של המערערים היה מצווה בית משפט קמא להגיב ביד קשה, ולו כדי להבהיר לכל מהו העונש הצפוי למי שימצא חוטא בעבירות דומות. נוכח השקפתנו זו, איננו סבורים כי בעונשים שהושתו על המערערים גלומה חומרה יתרה, אדרבא, הם הולמים את מעשיהם של המערערים ואת רמת הענישה הנוהגת.

הערעורים נדחים.