ע"פ 7228/11 פלוני נ. מדינת ישראל

בפניי שתי בקשות לעיכוב ביצוע עונשי מאסר שנגזרו על המבקשים בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 22.9.2011 (כב' השופט ג' נויטל), וזאת עד להכרעה בערעורים שהגישו לבית משפט זה המופנים כלפי גזר הדין.

1.

ח' י', יליד 1993 המבקש בע"פ 7273/11 (להלן: י' ), י' ע', יליד 1991 המבקש בע"פ 7228/11 (להלן: ע' ), ו-ר' מ' (להלן: הנאשם 3 ; וכולם ביחד: הנאשמים ) הורשעו על-פי הודאתם בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום בגין אירוע מיום 12.11.2009. י' הורשע בעבירות של חבלה בנסיבות מחמירות, פציעה בנסיבות מחמירות (שתי עבירות) ובהפרת הוראה חוקית; ואילו ע' והנאשם 3 הורשעו כל אחד בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות וכן בעבירה של סיוע לחבלה בנסיבות מחמירות. תמצית העובדות שפורטו בכתב האישום המתוקן על-פיו הורשעו הנאשמים הן אלה: בליל 12.11.2009 הגיעו שלושה חיילים - לוציאן, ויקטור ואוראל (להלן: המתלוננים ) - למרכז המסחרי במרום נווה ברמת-גן. החיילים ישבו על המדרגות שמחוץ למרכז המסחרי, כשלוציאן אוחז בידו בקבוק בירה מזכוכית. באותה העת עמדו במקום הנאשמים ובחור נוסף בשם מיכאל עלפי (להלן: עלפי ). בשלב כלשהו אחד מהם שהיה בגילופין נשכב על הכביש. ויקטור פנה אל חבורת הנאשמים ואמר להם להרים את חברם מהכביש על-מנת שלא יידרס, ובתגובה פנה י' אל המתלוננים ואמר להם "מה אתה מתערבים, מי צוחק עליו?". החיילים השיבו שאינם צוחקים על אף אחד, ו-י' דרש בתגובה מלוציאן שייתן לו את בקבוק הבירה. משסרב לוציאן לבקשת י', חטף האחרון את הבקבוק מידו, רוקן את תכולתו והכה את לוציאן בראשו באמצעות הבקבוק. מיד לאחר מכן התקרב י' לעבר ויקטור ודקר אותו מאחורי אוזנו השמאלית באמצעות שבר של הבקבוק. בשלב זה החלו המתלוננים לנוס על נפשם, אך חבורת הנאשמים הקיפה את אוראל ומנעה את הימלטותו. הנאשמים ועלפי תקפו את אוראל באגרופים, ואילו י' דקרוֹ באמצעות שבר הזכוכית בשפתיו, מצחו, צווארו ואפו. רק משהתקרבה מונית למקום עזבו חבורת הנאשמים את אוראל ונמלטו. על-פי כתב האישום, במעשיו גרם י' לויקטור חתכים בצווארו ובאוזנו וגרם לחתכים בראשו של לוציאן. כמו כן, כתוצאה ממעשיו של י' בסיועם של ע' ושל הנאשם 3 ועלפי, נגרמו לאוראל חתך בעומק 5 ס"מ בצווארו בקרבה לעורק ראשי שעלול היה לסכן את חייו, קטימת חלק בקדמת אפו וכן חתכים בשפתיו ובמצחו שהצריכו תפירה.

אישום נוסף הופנה כנגד י' בלבד בגין העובדה שביצע את שיוחס לו באישום הראשון תוך הפרת תנאי מעצר בית שהוטלו עליו ביום 18.2.2009 במסגרת הליך שהתנהל בעניינו בבית המשפט השלום לנוער בתל אביב-יפו (ת"פ 1056/09, ב"ש 562/09).

2.

תחילה כפרו הנאשמים כולם בעובדות כתב האישום, אולם ביום 1.7.2010, ועוד טרם שהחלה שמיעת הראיות, חזר בו י' מכפירתו והורשע בעבירות שיוחסו לו. ביום 11.7.2011, ולאחר שהתקיימו שני מועדי הוכחות בעניינם, חזרו בהם גם ע' והנאשם 3 מכפירתם. הנאשם 3 הורשע בו ביום בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, ואילו הכרעת הדין בעניינו של ע' - אשר במועד ביצוע המעשים טרם מלאו לו שמונה עשרה - נדחתה למועד אחר, אך ביום 22.9.2011 הורשע גם ע' בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן.

3.

בגזר הדין מיום 22.9.2011 השית בית המשפט על ע' ועל הנאשם 3 שלושים חודשי מאסר בפועל (בניכוי תקופת מעצרו של ע' מיום 20.11.2009 ועד ליום 7.2.2010) וכן מאסרים מותנים ואילו על י' גזר בית המשפט ארבעים ושניים חודשי מאסר בפועל (בניכוי תקופת מעצרו מיום 17.11.2009 ועד ליום 1.3.2010), וכן מאסר על תנאי. עוד חייב בית המשפט את כל אחד מן הנאשמים בתשלום פיצוי כספי בסך 2,000 ש"ח לאוראל, ובסך 1,500 ש"ח ללוציאן ולויקטור. להשלמת התמונה יצוין כי נגד עלפי הוגש כתב אישום בהליך אחר (ת"פ 34574-11-09), במסגרתו הורשע בעבירות שבהן הורשעו ע' והנאשם 3 ודינו נגזר לארבעים ושניים חודשי מאסר. ערעור שהגיש עלפי על חומרת העונש נדחה על-ידי בית משפט זה בפסק-דינו מיום 19.7.2011 (ע"פ 7901/10, כב' השופטים מ' נאור, ס' ג'ובראן וי' דנציגר).

במעמד מתן גזר הדין עתרו הנאשמים לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליהם עד להכרעה בערעור שבדעתם להגיש לבית משפט זה. בית משפט קמא נעתר לבקשה על-מנת לאפשר לנאשמים להתארגן למאסרם, ובשים לב לתקופת החגים, והורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליהם עד ליום 10.10.2011 בשעה 09:00. כמו כן נקבע כי הערבויות הקיימות ימשיכו לעמוד בעינן וכי הנאשמים יוסיפו הפקדה במזומן, יציאתם מן הארץ תיאסר עד החלטה אחרת ודרכוניהם יופקדו במזכירות בית המשפט.

4.

בד בבד עם הערעורים שהגישו לבית משפט זה על חומרת העונש, עתרו י' ו-ע' לעיכוב ביצוע עונשי המאסר שנגזרו עליהם עד להכרעה בערעוריהם. בערעורו טוען י' כי שגה בית המשפט המחוזי משלא ייחס חשיבות מספקת למכלול השיקולים לקולא הצריכים לעניינו, ובראשם העובדה כי הוא מצוי בשלב קריטי של תהליך טיפולי-שיקומי מוצלח אותו הוא עובר מזה כשנה וחצי במוסד "מלכישוע". י' מדגיש כי בעזרת התהליך השיקומי האמור השכיל לערוך שינוי מקיף בחייו כפי שאף משתקף מתסקיר שירות המבחן שניתן בעניינו ומעדותו החיובית של העובד הסוציאלי אשר נשמעה במסגרת הטיעונים לעונש. י' אינו מתכחש לכך שהוא היה הדמות הדומיננטית באירוע נשוא כתב האישום, אך סבור כי יש להתחשב בעובדה שהיה אותה עת כבן שש-עשרה וחצי שנים בלבד ללא עבר פלילי וכן יש להתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות. לדבריו קטיעת ההליך השיקומי שבו הוא מצוי והשמתו במאסר בשלב זה תפגע באופן משמעותי בסיכויי שיקומו. עוד מדגיש י' כי במהלך פרק הזמן הארוך שחלף מאז שחרורו לחלופת מעצר אל מוסד "מלכישוע" (כשנה ושמונה חודשים) גיבש אינטרס הסתמכות ממשי לגבי התוכנית הטיפולית שבה שולב. עוד מוסיף י' וטוען כי שגה בית משפט קמא משלא ייחס משקל לכך שהוא, להבדיל מ-ע' ומנאשם 3, הודה והורשע במעשים המיוחסים לו עוד בטרם החלה שמיעת הראיות, בציינו כי הדבר מעיד על כנותו ועל נכונותו לחזור לדרך הישר. בשל סיכוייו הטובים של הערעור לגישתו, עותר אפוא י' לעיכוב ביצוע עונש המאסר בהדגישו כי במהלך כל תקופת שחרורו מן המעצר לא הפר את תנאי שחרורו; כי חלופת המעצר בה הוא מצוי מבטיחה את איון מסוכנותו; וכן כי לא ייגרם כל נזק לאינטרס הציבורי באם ערעורו יישמע בעודו ממשיך בהליך הטיפולי שבו החל.

5.

ערעורו של ע' מופנה אף הוא כלפי חומרת העונש. בערעורו טוען ע' כי בית המשפט לא ייחס משקל מספיק לשיקול השיקומי, וזאת במיוחד על-רקע היותו קטין שהסיכוי להשיבו לדרך הישר גדול במיוחד, כפי העולה מהמלצת שירות המבחן. ע' מדגיש כי הוא מתמיד בהליך הטיפולי שבו השתלב במסגרת שירות המבחן וכי הוא משקיע בכך מאמץ רב. לגישתו, היה על בית המשפט להביא בחשבון את העובדה שלא נטל חלק מרכזי במעשים נשוא כתב האישום וכן את נסיבותיו האישיות הקשות ולאפשר לו לרצות את המאסר בעבודות שירות כהמלצת שירות המבחן. בבקשה לעיכוב ביצוע טוען ע' כי סיכויי הערעור גבוהים וכי קיים חשש ממשי שמטרת הערעור תסוכל אם לא יעוכב ביצוע עונש המאסר.

מבלי לגרוע מטענתה כי דין ערעורו של י' להידחות, הסכימה המשיבה במהלך הדיון היום, בהמלצת בית המשפט, לעכב את ביצוע עונש המאסר שהושת על י'. לעומת זאת, ככל שהדבר נוגע ל-ע' עמדה המשיבה על כך שעליו להתחיל בריצוי העונש ללא עיכוב נוסף, בציינה כי ע' היה על סף בגירות בעת ביצוע העבירות שיוחסו לו וכי יש לו עבר פלילי (אם כי זהו לו מאסרו הראשון).

6.

בהסכמת המשיבה ובלא שיש בכך כדי להביע עמדה כלשהי לגבי סיכויי הערעור, אני מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על י' עד להכרעה בערעור, וזאת על-מנת לאפשר להרכב שידון בערעור לשקול את כל ההיבטים השיקומיים הצריכים לעניין בלא להעמידם מראש בפני עובדה מוגמרת. כמו כן, בהינתן ההשלכות האפשריות שתהיינה לתוצאות ערעורו של י' על תוצאות ערעורו של ע', אני מורה כי לעת הזו יעוכב גם ביצוע עונשו של ע' אך זאת בתנאי כי ישהה במעצר בית מלא עד להכרעה בערעור (למעט יציאות בלוויית המפקח שמונה לו למפגשים אצל שירות המבחן). כל יתר תנאי השחרור שנקבעו ל-י' ול-ע' יעמדו אף הם בעינם עד להכרעה בערעור.

המזכירות תקבע את שמיעת שני הערעורים בפני אותו הרכב במהלך המחצית השנייה של חודש פברואר 2012.