ע"פ 7230/05 נואף איזברגה נ. מדינת ישראל

1.בפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין שניתן נגד המבקש בת.פ.ח 8027/05 בבית המשפט המחוזי באר-שבע מיום 11.07.05.

המבקש הורשע על פי הודאתו בעקבות הסדר טיעון בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין התשל"ז-1977.

2.המבקש עתר לבית המשפט המחוזי וביקש לעכב את ביצוע גזר הדין וזאת לצורך הגשת ערעור לבית משפט זה. באת-כוח המדינה התנגדה לדחיית הביצוע שכן לדידה, לאור תקופת המאסר הארוכה שהוטלה על המבקש, הסיכוי, כי בית משפט זה יתערב בחומרת העונש הינו קלוש. בית-המשפט המחוזי לא מצא הצדקה להיענות לבקשה, בין היתר בשל אורך תקופת המאסר, אשר נגזרה על המבקש ובשל העובדה שהמבקש הורשע על יסוד הודאה. חרף זאת, הורה בית-המשפט על דחיית תחילת ריצוי עונש המאסר עד ליום 1.8.05. בנוסף, קבע בית-המשפט, כי הערובות הקיימות תישארנה על כנן, לצורך הבטחת התייצבות לריצוי המאסר. כמו-כן, קבע בית-המשפט, כי יוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המבקש, וכי עליו להפקיד את דרכונו, באם בידיו מצוי כזה.

3.ביום 27.7.05 הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה כנגד חומרת העונש אשר הוטל עליו. בד בבד הגיש גם בקשה לעכב את ביצוע גזר הדין. בבקשתו, מציין בא-כוח המבקש, כי אם הערעור ישמע במועד מאוחר למועד תחילת ריצוי עונש המאסר, אזי לערעור תהה משמעות אקדמית בלבד. בנוסף, טוען בא-כוח המבקש, כי לאור העובדה שהמבקש היה משוחרר בערובה בתקופת ניהול משפטו, המשך שחרורו לא יביא לפגיעה באינטרס כלשהו. כמו-כן, לטענת בא-כוח המבקש, למבקש סיכויים טובים להצליח בערעורו, לאור נסיבות ביצוע העבירה, נסיבותיו האישיות והמלצת שירות המבחן.

4.בדיון לפניי ציין בא-כוח המשיבה, כי עונשו של המבקש הינו מתון ביחס למקובל במקרים כגון אלה בפסיקה, ולפיכך נראה, כי בית-המשפט כבר התחשב בעברו הנקי של המבקש. בנוסף, לטענת בא-כוח המשיבה, המשיב התפרע בכביש, גרם לארבעה רכבים להזדקק לבלום בחוזקה, נתקע במדרכה במהלך ניסיונו לברוח ורק כאשר שוטר נכנס לרכב דומם את מנוע רכבו. כמו-כן, לטענת בא-כוח המשיבה, גילו הצעיר של המבקש אינו מהווה במקרה זה נסיבה לקולא, משום שחלק גדול מאותם מתפרעים בכבישים הינם אנשים צעירים .

5.לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי אין מקום להעתר לבקשה. המבקש חטא בעבירה, אשר נעשתה תוך התגרות במודע באנשי החוק והעמידה בסכנה אזרחים ועוברי אורח חפים מפשע. בנסיבות אלה, לאור בחינתי את השיקולים השונים הנוגעים לחומרת העבירה ואופייה, אורך תקופת המאסר וסיכוייו של המבקש, בערעורו, נראה, כי אין כל הצדקה בענייננו לעכב את ביצוע גזר הדין.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

.