ע"פ 7247/06 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען, כי במשך שנים, ובתדירות גבוהה, נהג המערער להכות את ילדיו, קטינים שהיו אותה עת בני 6 עד 12 שנים. המערער הלם בילדים בידיו, וכן תוך שימוש באביזרים אחרים כמו נעלים ומקל. לעתים כוונה אלימותו גם כלפי אשתו, בה נהג להטיח, כדבר שבשגרה, מלים בוטות.

בית המשפט זיכה את המערער לאחר שמיעתן של ראיות משלושה מן האישומים שיוחסו לו, והרשיעו בשני אישומים אחרים בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379 בשילוב עם סעיף 302 לחוק העונשין. בהמשך, גזרה הערכאה הדיונית למערער 20 חודשי מאסר, שנה מאסר על-תנאי, והופעל מאסר מותנה שעמד נגדו (12 חודשים), במצטבר.

הערעור מופנה כנגד העונש.

נדמה כי אין צורך לחזור ולהדגיש עד כמה חמורה היא פגיעתו של אדם בבת זוגו ובילדיו. אולם לא בכך מתמצה החומרה בעניינו של המערער, אלא בעובדה שזו אינה הפעם הראשונה בה הוא חוטא בעבירות אלימות כלפי בני-משפחתו. בשנת 1998 הוא נדון על תקיפת אשתו ל-3 חודשי מאסר על-תנאי, ובשנת 2003 הוא נדון על תקיפה נוספת של אשתו וכן של בנו ל-12 חודשי מאסר על-תנאי. אולם, נראה כי המערער לא למד דבר מההליכים הפלילים הקודמים שהיו מנת חלקו, ואפשר כי פירש בצורה שגויה את הדרך המתונה שבתי המשפט נהגו בו עד אז. עתה, משאלימותו הסלימה, שוב לא היה מנוס משליחתו כדי לשאת במאסר ממש, ומכאן מסקנתנו כי דינו של הערעור להדחות, וכך אנו עושים.