ע"פ 7247/08 יעקב יזי נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' ס' הנשיא ס' רוטלוי) בה נדחתה בקשת העורר לעכב את ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו בבית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת ר' גרינברג).

2.

כנגד העורר,

תושב תל-אביב בן 63, הוגש, ביחד עם אחרים, כתב אישום בבית משפט השלום בתל-אביב שייחס לו עבירות לפי סעיף 225 וסעיף 228 לחוק העונשין , התשל"ז-1977 (להלן: החוק ). על פי כתב האישום, במספר מועדים במהלך שנת 2004

ניהל העורר מועדון הימורים אשר שימש למשחקים אסורים, והיה אחראי על החזקת המועדון, ניהול המשחקים וגביית התשלום מהמשתתפים.

3.

העורר הורשע על פי הודאתו, בשלוש עבירות של החזקת מקום הימורים לפי סעיף 228 לחוק, וכן בעבירה נוספת מסוג זה בתיק נוסף שצורף לבקשתו. ביום 10.7.08 גזר בית משפט השלום בתל-אביב על העורר שישה חודשי מאסר בפועל, בהם כלל גם שני מאסרים על-תנאי ברי הפעלה של חודשיים ושישה חודשים כנגד העורר אשר נגזרו בחופף.

4.

מועד ריצוי העונש נקבע ליום 3.8.08, וביום זה החל העורר לרצות את מאסרו.

5.

ביום 29.7.08 הגיש העורר ערעור לבית המשפט המחוזי על גזר הדין, וכן ביקש עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו. הדיון בבקשה לעיכוב הביצוע התקיים בבית המשפט המחוזי ביום 19.8.08.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, אולם ציין כי בהתחשב במצבו הבריאותי של העורר, וכדי שלא תסוכל לחלוטין האפשרות לשינוי העונש שנגזר עליו בידי המותב שידון בערעור, נקבע מועד שמיעת הערעור ליום 8.9.08.

6.

ב"כ העורר מבקש בערר את עיכוב ביצועו של עונש המאסר חרף תחילת ריצויו בידי העורר. הוא טוען, כי סיכויי הערעור טובים מבחינת אפשרות המרתו של המאסר בפועל בעבודות שירות, וכי כל יום שבו מרצה העורר את דינו בבית הסוהר גורם לו נזק רגשי ובריאותי רב. הוא מצביע על גילו המבוגר, על היותו פגוע מהלם קרב, ומוכר כנכה הביטוח הלאומי, וטוען כי אין חשש להימלטותו מן הדין.

7.

המדינה טוענת מנגד כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לענין עיכוב ביצועו של העונש. לטענתה, סיכויי הערעור אינם טובים, בין היתר, מאחר שמ דובר

בקיומם של שני מאסרים על תנאי בני הפעלה שהופעלו בחופף לעונש שנגזר, ואין הסתברות גבוהה כי בית משפט של ערעור יקל עוד בדין מעבר למה שכבר הקל. כן נטען, כי בערכאה קמא כלל לא נתבקש על ידי ההגנה תסקיר שירות מבחן, ולא נתבקש כי ייגזר עונש מאסר בעבודות שירות. ומעבר לכך – ספק אם בנתוניו האישיים והבריאותיים של העורר ישנה התאמה לביצוע עבודות שירות.

8.

נראה לי כי באיזון השיקולים, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לעכב בשלב זה את ביצוע מאסרו של העורר. עונש המאסר שנגזר על העורר אמנם אינו ארוך, ועובדה זו עשויה במצבים מסוימים להוות שיקול חשוב במתן עיכוב ביצוע ריצוי המאסר עד להכרעה בערעור. אולם הדבר תלוי בכלל נסיבות הענין, ובעיקר בשאלה מהי ההסתברות לביטולו של העונש או להקלה ממשית בו.

בנסיבות הענין, ומבלי לקבוע מסמרות, ניתן לומר כי, לכאורה, נטה בית משפט השלום לקולא כאשר גזר על העורר 6 חודשי מאסר בפועל, והחליט לחפוף לעונש זה בחפיפה מלאה שני מאסרים על תנאי בני הפעלה - האחד של 6 חודשים והשני של חודשיים בעבירות דומות. מגזר הדין אף עולה כי בית המשפט לקח בחשבון את מצבו הבריאותי והאישי של העורר בגזירת הדין, וראה בעונש שגזר משום הטלת סנקציה מינימלית בנסיבות הענין.

יתר על כן, בית המשפט המחוזי קבע כי הערעור גופו יישמע ב-8.9.08, שהוא מועד קרוב, אשר נקבע בשים לב לצורך לקבל הכרעה מהירה בעניינו של העורר, מאחר שהחל כבר בריצוי דינו. עד לדיון בערעור תחלוף תקופה של חודש וחמישה ימים מאז החל העורר בריצוי המאסר, ומבחינה זו אין חשש כי הערעור על העונש יתייתר.

בנסיבות אלה, ובאיזון כולל של הנתונים, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, אשר דחה את בקשת עיכוב ביצוע המאסר.

הערר נדחה.