ע"פ 7248/02ישראל טייב נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בבית-משפט השלום בעבירות סחיטה באיומים ואיומים. לבקשת המאשימה הורה בית-משפט השלום על מעצרו של העורר עד לתום בירור המשפט; ובית המשפט המחוזי, שלפניו ערר העורר על צדקת הצו למעצרו, דחה את עררו. מכאן הערר שלפניי.

הסניגור איננו חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. עם זאת טוען הוא, כי גם לנוכח ההנחה שהמעשים המיוחסים לעורר מקימים נגדו חזקת מסוכנות, ניתן בנסיבות העניין לשכך את חשש הסיכון גם בקביעת תנאים מגבילים לשחרורו במסגרת חלופת מעצר. העיון בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות לא שיכנע אותי כי במקרה הנדון קיים הכרח במעצר עד תום ההליכים. העורר הוא אדם צעיר, יש לחובתו שתי הרשעות בעבירות קודמות פחות חמורות מן העבירות המיוחסות לו עתה וזאת הפעם הראשונה שהוא נעצר בעקבות מעורבות פלילית. העבירות המיוחסות לו, כפי שגם סניגורו מסכים, הן עבירות חמורות אך אין לדעתי מקום לקבוע כי חומרת העבירות, הסיכון הנלמד מהן ועברו הפלילי המתון ביחס של העורר, מחייבים מעצר. נראה לי כי על החשש לשלומו של המתלונן, ואף על החשש לשיבוש הליכי משפט בידי העורר או מטעמו, ניתן להתגבר על-ידי קביעת תנאים מגבילים במסגרת חלופת מעצר. את קביעת התנאים המגבילים אניח לבית משפט השלום, אך נראה לי כי הערובה שבה ישוחרר העורר ראוי לה שתכלול גם הפקדת ערבון במזומנים או בערבות בנקאית, להבטחת קיומם של תנאי השחרור, בסכום שלא יפחת מ50- אלף ש"ח.

הערר מתקבל וההליך מוחזר לבית משפט השלום להשלמת הדיון בנושא חלופת המעצר ולמתן החלטה בדבר תנאי הערובה והשחרור. עד למתן החלטה כאמור יישאר העורר במעצר.