ע"פ 7272/06 פאיז אבו מדיגם נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 15.2.06 נטל המערער רכב שחנה ליד בית אחיו ברהט, ושבדיעבד התברר כי הוא נושא לוחיות רישוי של רכב אחר, והחל לנסוע בו לכיוון תל ערד. בשעה 01:20 לערך הבחינו שוטרים שעסקו בפיקוח על התנועה כי המערער נוהג במהירות מופרזת, ובעקבות כך הוא נדרש לעצור. אולם, המערער לא ציית להוראה זו, ונמלט בנסיעה מהירה שלעתים הגיעה ל- 170 קמ"ש . השוטרים לא הרפו מהמערער ודלקו אחריו, ובמהלך אותו מרדף הוא ביצע עבירות תעבורה רבות שסיכנו את הנהגים והנוסעים שנקלעו לרוע מזלם לדרכו. וכך לדוגמה, עקף המערער רכבים תוך נסיעה בנתיב הנגדי וכאשר רכבים התקרבו לעברו, והוא חזר על כך תוך חצייה של קו-הפרדה לבן תוך שהוא שועט לכיוון צומת תל ערד. בשלב כלשהו סימן שוטר שעמד על הכביש למערער לעצור, ולא זו בלבד שהוא לא שעה לו, אלא המשיך בנסיעה לעברו ורק קפיצתו של השוטר לשולי הדרך מנעה את דריסתו. בהתקרבו לישוב כסייפה חסם את דרכו של המערער רכב משטרה, ורק אז הוא נעצר.

המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, והורשע בעבירות של הפרעה לשוטרים במילוי תפקידם וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירות לפי סעיפים 275 ו-332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, נדון המערער ל-36 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא נפסל מלנהוג ברכב מנועי במשך 48 חודשים שתחילת מניינם ביום שחרורו מן הכלא.

הערער מופנה כנגד העונש, אולם גם לאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב והאזנו לטיעונים על-פה, לא מצאנו כי הוכחה עילה להתערב בו. אדרבא, השופט המלומד של בית משפט קמא הנחה את עצמו ברוח ההלכה הפסוקה, מבלי לזנוח את מאפייניו ונסיבותיו המיוחדות של המערער, ובסופו של יום העונש שגזר הנו מאוזן ויש בו מענה לכל ההשגות שהושמעו בפנינו.

אשר על כן, הערעור נדחה.