ע"פ 7284/08 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי :

המערער, קטין יליד חודש מרץ 1992, פגש ביום 14.9.07, בשעת צהריים, שני קטינים, בני 6 ו-7 שנים. הוא הוביל אותם למבנה מבודד, שם ביצע בהם עבירות מין – הוא החדיר לפיהם של הקטינים את איבר מינו, ולבסוף הוא גם החדירו לפי הטבעת של בן ה-6. כמו כן, הורה המערער לאחד הקטינים להחדיר את איבר-מינו לפיו של חברו, וכך עשה הקטין.

בגין עובדות אלו בהן הודה המערער, הרשיעו בית המשפט המחוזי, לאחר קבלת תסקיר מבחן, בעבירות של מעשי סדום, ובעקבות כך הוא נדון ל-42 חודשי מאסר ו-18 חודשים מאסר על-תנאי.

המערער, המשיג בפנינו, באמצעות בא-כוחו, כנגד העונש שהושת עליו, טען כי הוא סבל מילדות קשה ואף חווה פגיעה מינית; במהלך שהותו במעון גיל-עם הוא שימש כמשרתם של אסירים אחרים; רמת התפקוד שלו מצויה בתחום של פיגור קל, והוא סובל מקשיי ריכוז, קשב ולמידה. כן נטען, כי תקופת מאסר ממושכת מסכנת את המערער, הואיל ואסירים אחרים עלולים לנצל את מצבו לרעה. לבסוף, נטען כי נכון היה להורות על ניכוי התקופה בה שהה המערער במעון (כשבעה חודשים).

אין בידנו להיעתר לערעור. המערער פגע פגיעה קשה בשני קטינים, ילדים רכים, ומותר להניח כי לפגיעה זו תהיה השפעה מרחיקת לכת על חייהם ועתידם. אכן, גם המערער הינו קטין, ועל כן היה מצווה בית המשפט לתת את דעתו גם על שיקולי שיקום. ואכן, כך נהג בית המשפט המחוזי, ברם לנגד עיניו הייתה מונחת גם מסקנתו של שירות המבחן לאמור: " המערער זקוק למסגרת טיפול סגורה, מכילה, בעלת גבולות ברורים, אשר תיתן מענה מערכתי כוללני לסיכון ולקשיים ". במצב זה לא היה מנוס מלהורות על כליאת המערער, בתקווה שבמהלך שהייתו בבית הסוהר יגלה נכונות ליטול חלק בתהליך טיפולי שיסייע לו לאמץ דפוסי התנהגות לא עברייניות. מתסקירו של שרות המבחן שהונח בפנינו בימים אלה, עולה כי המערער נרתם לתהליך מסוג זה, וכדי לעודד אותו להתמיד בו החלטנו לקצר את תקופת המאסר בה ישא בפועל ולהעמידה על 40 חודשים. לא ראינו מקום לנכות מתקופת המאסר את שהייתו של המערער במעון נעול, הואיל וגם עניין זה נמנה על השיקולים עליהם נתן בית המשפט המחוזי את דעתו.

ש ו פ ט

השופט ח' מלצר :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט א' רובינשטיין:

חוות דעתו של חברי השופט לוי מקובלת עלי. אבקש להוסיף בנקודה אחת בלבד: התלבטתי כשלעצמי אם אין מקום לניכוי תקופת שהותו של המערער במעון נעול ממאסרו, משהיתה שקולה למעצר; לא כל שכן כך משציינה באוזנינו נציגת שירות המבחן לנוער, בתשובה לשאלה, כי חלו על המערער בעת היותו במעון הנעול תנאי מעצר, במובן של העדר חופשות וכדומה. ככלל איפוא יש מקום לעניות דעתי לניכוי תקופה שתנאים כאלה מתקיימים בה; אלא שבצדק הצביע חברי על כך שבית המשפט קמא ציין במקרה דנא בין השיקולים לקולה את תקופת שהותו של המערער במעון. על כן החלטנו ליתן ביטוי מסוים, לא מלא, שדומה שגם באת כוח המדינה לא הסתייגה הימנו, לעידוד המערער בתהליך שיקומו, וזאת על-ידי ניכוי חודשיים ממאסרו.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' א' לוי.