ע"פ 729/09 עומר קזאז נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 16.8.07 הוחזק המערער במעצר במתקן אבו-כביר. בשעת ערב הוא חימם בסיר שמן וסוכר מתוך כוונה לשפוך את התערובת על מי מהסוהרים. בשעה 19:45 התקרב אחד הסוהרים (להלן: המתלונן) לתאו כדי לפתוח אותו, ואז שפך המערער את תערובת השמן לעברו. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן כוויות קשות בפניו, בראשו, בצווארו, בבית החזה העליון, בכתפיים, באמות ובגב עליון. בעקבות פציעתו נקבעה למתלונן נכות בשיעור 36%.

המערער הודה במעשים שיוחסו לו, ולאחר שבית המשפט המחוזי הרשיעו בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ותקיפת עובד ציבור, דן אותו לשמונה שנות מאסר, 3 שנים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 50,000 ש"ח.

הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. נטען, כי העונש שנגזר למערער הנו "קיצוני בחומרתו", במיוחד כאשר הוא מצטבר לעונש שנגזר לו בהליך אחר (26 חודשים). ועוד נטען, כי לא ניתן משקל הולם להודאת המערער וחרטתו, ונסיבות חייו הקשות, ומאידך, ניתן משקל רב להרשעותיו הקודמות, ובעניין זה שגה בית המשפט המחוזי כאשר ייחס לו עבירה קודמת של תקיפת שוטר. עוד נטען, כי העונש סוטה מרמת הענישה הנוהגת, וכי נכון היה להורות על חפיפה בין עונשים.

אין בידינו לקבל את הערעור. המערער, בתכנון מוקדם ומחשבה תחילה, גמר אומר לפגוע באחד הסוהרים, והוא ביצע את זממו תוך שהוא מסב לקורבנו נזק חמור שחלקו בלתי הפיך וכרוך עמו סבל ממושך. המתלונן ואחרים דוגמתו הם עובדי ציבור, שבחרו לבצע מלאכה שתהילה אינה כרוכה בה, ומאידך, כרוכים בה סיכונים רבים. המעט שניתן לעשות למענם הוא להבהיר לכל, כי מי שפוגע בעובד הצבור, ויהיו מניעיו אשר יהיו, עלול לשלם על כך באובדן חירותו לזמן ממושך. אכן, העונש

שהושת על המערער אינו קל כלל ועיקר, אולם כך היא גם חומרת מעשיו. ובאשר לדרך הפעלתו של המאסר המותנה שעמד נגד המערער, כל שנוכל לעשות הוא להפנות להוראתו של סעיף 58 לחוק העונשין, לאמור: " מי שהוטל עליו עונש מאסר בשל עבירה נוספת והופעל נגדו עונש המאסר על תנאי, ישא, על אף האמור בסעיף 45, את שתי תקופות המאסר בזו אחר זו, זולת אם בית-המשפט שהרשיעו בשל העבירה הנוספת ציווה, מטעמים שיירשמו, ששתי התקופות כולן או מקצתן יהיו חופפות ". לא מצאנו כי בעניינו של המערער מתקיימים אותם "טעמים", ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.