ע"פ 7291/02 יופר ריימונד נ. מדינת ישראל

השופט מ' חשין:

המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בבאר שבע, לאחר הסדר טיעון, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, ועונשו נגזר למאסר בפועל בן שש שנים (מיום מעצרו) ול-12 חודשים מאסר על-תנאי. הערעור הוא על גזר-הדין, וטענת בא-כוחו המלומד של המערער לפנינו היתה כי בית-משפט קמא החמיר עם מרשו, בנסיבות העניין, למעלה מן המידה.

נסיבות העניין נסיבות קשות ועצובות הן בה-בעת. המערער עלה ארצה בשנת 1995 והתגורר עם אימו, ילידת 1933 באותה דירה. אימו של המערער היתה נכה מרותקת למיטתה, סובלת מאפילפסיה ויתר לחץ-דם ונזקקה לטיפול צמוד לאספקת צרכיה. העובדות שהמערער הודה בהן היו אלו, שיום אחד בשעות הערב, בחודש פברואר 2002, נתגלע ויכוח בין המערער לבין אימו עקב אי יכולתה של האם לשלוט בצרכיה. בהמשכו של אותו ויכוח תקף המערער את אימו בהכותו אותה בחגורה ובאגרופיו בכל חלקי גופה: בפניה, בראשה, בכתפיה וברגליה. המערער הוסיף וכיסה את אימו בשמיכה בהמשיכו להכותה באגרופיו בפלג גופה העליון. כתוצאה מתקיפה זו סבלה האם חבלות לא קלות: נשברו שתיים משיניה, נחבלה קרקפתה, נגרם שטף דם סביב עינה הימנית, שטף דם בכתף השמאלית וכן חבלות בגפיים. עקב כל אלה אושפזה האם בבית חולים. לאחר זמן נפטרה האם, אך נדגיש שלא היה קשר סיבתי מוכח בין פטירתה לבין התקיפות שהמערער תקפה.

בא-כוח המערער טען לפנינו כי העונש שנגזר על המערער עונש חמור הוא, וכי לא עלה בידו למצוא עונש דומה שהוטל בגין העבירה של חבלה בכוונה מחמירה שלא היתה מלווה בנשק חם או קר. אשר למערער עצמו, אדם דל הוא ביותר. אשתו עזבה אותו וחזרה להודו עם ילדם המשותף. הוא עצמו נשא איידס ובשל כך שוהה הוא באגף סגור בבית הסוהר. אין לו קרוב או מודע בארץ והוא בודד בעולם. אכן, כך טוען עורך-דין גרפונקל, העבירה שעבר המערער עבירה היא שאינה קלה, אך כל מקרה יש לשפוט לנסיבותיו, ונסיבותיו של המערער הן כה קשות עד שראוי הוא כי יוקל בעונשו. המערער הביע לפני קצין המבחן תחושות של מצוקה וייאוש וחושש הוא לחייו ולבריאותו עד כדי אובדן. באת-כוח המדינה התנגדה כי נקל בעונשו של המערער, בהצביעה על החומרה היתירה הנודעת למעשים שעשה המערער.

"ומכה אביו ואמו מות יומת" (שמות, כ"א ט"ו), כך הורנו המקרא. ואולם בימינו אלה - וגם בימים שקדמו לימינו - דינו של מכה אביו ואמו להיגזר למאסר. ותקופת המאסר, כבכל עניין אחר, תיקבע על-פי נסיבות העניין. בלא שנאמר כי גזר-הדין שגזר בית-משפט קמא על המערער אינו גזר-דין ראוי, סבורים אנו כי בנסיבות העניין הכוללות יש ונכון להקל בעונשו.

שקלנו את עניינו של המערער מכל צדדיו, ואנו מחליטים לקבל את הערעור במובן זה, שתחת עונש המאסר בפועל בן שש שנים שנגזר על המערער יבוא עונש מאסר בן ארבע שנים. עונש המאסר על-תנאי יישאר כפי שקבע בית-משפט קמא.

היום, י"ד באלול תשס"ג (11.9.2003).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

02072910_G04.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il