ע"פ 730/03 מדינת ישראל נ. חאתם ג'עברי

המשיב הורשע, על-פי הודאתו, בשלוש עשרה עבירות של סחיטה באיומים. בית-המשפט המחוזי גזר עליו שלוש שנות מאסר בפועל ושנה וחצי מאסר על-תנאי. בערעורה שלפנינו מבקשת המדינה להחמיר בעונשו של המשיב. לבד מטענתה, כי חומרת העבירות הצדיקה ענישה חמורה יותר, הצביעה המדינה על כך שבעקבות הרשעתו, בשנת 1996, בעשר עבירות קודמות של סחיטה באיומים, נידון המשיב לארבע שנות מאסר בפועל ולשנתיים וחצי מאסר על תנאי; ואת העבירות נשוא הדיון שלפנינו ביצע המשיב חודשים ספורים לאחר תום תקופת התנאי שנקבעה בגזר-דינו הקודם. הייתכן, מקשה המדינה בערעורה, כי ענישתו בשל עשר עבירות קודמות תהיה חמורה יותר מאשר בשל שלוש-עשרה העבירות האחרונות?

אילו עמדנו להכריע בערעור על יסוד טענות אלו, היה דין הערעור להתקבל. אלא שבמהלך תקופת טיפולנו בערעור תיקן המשיב במקצת את המעוות שגרם בעבירותיו, בכך שהשיב לכל המתלוננים את כל הכספים שסחט מהם. בכך נתן ביטוי לחרטתו המוצהרת על ביצוע העבירות ולכוונתו לתקן את דרכיו מכאן ואילך. בנסיבות מיוחדות אלו, ולנוכח הערכתו החיובית של שירות המבחן לסיכויי שיקומו של המשיב, החלטנו להימנע מהחמרה בעונשו ואנו דוחים את הערעור.