ע"פ 7302/04 משה שרביט נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

עד לשנת 2003 עבד המערער במועצה הדתית באשקלון, שם שימש כפקיד קבלה של החברה קדישא. בכתב אישום שהוגש נגדו לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נטען, כי במספר גדול של מקרים הוא פעל ביחד עם הממונה עליו – אבי ישעיהו – כדי להוציא במרמה כספים מקרוביהם של נפטרים. את הכספים הללו שלשלו השניים לכיסם, כפי שעשו גם עם סכומי כסף ניכרים ששילמו אנשים כדי לרכוש חלקת קבורה עוד בחייהם. כמו כן נטען, כי המערער ושותפו לעבירות גבו כספים ללא ידיעת המועצה הדתית מחברה שעסקה בקבורתם של לא-יהודים, ובשני מקרים אף ניפקו קבלות כוזבות.

בכל העובדות הללו הודה המערער ובעקבות כך הורשע בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, קשירת קשר לבצע עוון, גניבה בידי עובד ציבור, מרמה והפרת אמונים, וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. הודאת המערער היתה במסגרת הסכם טיעון, מכוחו עתרה המשיבה לגזור לו 30 חודשי מאסר, בעוד שהמערער היה רשאי לטעון לעונש כהבנתו.

בית המשפט המחוזי גזר למערער 21 חודשי מאסר, 9 חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 100,000 ש"ח.

הערעור מופנה כנגד חומרת העונש, ובנימוקים שבכתב הפנה אותנו בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד ד' גולן, לנסיבותיו האישיות של שולחו, להמלצות שירות המבחן, ולכך שהוא בן למשפחה שכולה. כן נטען, כי המערער הודח לביצועם של מעשי העבירה על ידי שותפו הבכיר ממנו, אשר זכה גם בחלקו הארי של השלל, ולנוכח אלה נתבקשנו להקל בעונש.

המערער חטא בעבירות המכתימות מספר גדול של עובדי ציבור העושים מלאכתם נאמנה. יתרה מכך, הוא חטא כלפי אנשים שפנו לחברה קדישא באחת משעותיהם הקשות ביותר, וכל זאת מתוך תאוות בצע גרידא. מעשים מסוג זה חייבו תגובה עונשית הולמת, שאחד מרכיביה חייב להיות מאסר בפועל. כך נהג בית המשפט המחוזי, אשר לא חרג ממסגרת הענישה עליה המליצו הצדדים בפניו, ועל כן גם אין מקום להתערב בחלק זה של גזר הדין. מאידך, נראה לנו כי הקנס בו חויב המערער הנו כבד והוא לא יוכל לשאת בו, ומשמעותו המעשית תהיה כליאתו של המערער לתקופת מאסר נוספת ולא קצרה. אכן, אין בידינו נתונים כדי לאמוד את חלקו של המערער בשלל, אולם נראה לנו, כי אם יועמד הקנס על מחצית הסכום אשר נקבע בבית משפט קמא, יהיה בכך ביטוי הולם גם לטובת ההנאה שהפיק המערער ממעשי העבירה.

לסיכום, אנו מקבלים את הערעור במובן זה שהקנס אותו ישלם המערער יעמוד על 50,000 ₪, והוא ישלם אותו בחמישה שיעורים חודשיים שווים ורצופים, אשר הראשון בהם יהיה בתום ארבעה חודשים מיום שחרורו ממאסרו. לא ישולם הקנס במועדו – ייאסר המערער תמורתו ל-6 חודשים.