ע"פ 7320/06 מדינת ישראל נ. עומר הייב

השופטת מ' נאור :

1.

המתלונן, ארז בר, חזר לביתו ביסוד המעלה סמוך ל-1:40 לפנות בוקר כשברשותו פדיון יומי של המסעדה שהוא אחד מבעליה. ליד ביתו התנפלו עליו שניים, שדדו אותו, תקפו אותו באלה ופצעו אותו. הם נמלטו למטע סמוך, ומשם נמלטו בטרקטורון. האם שני המערערים שבפנינו, שניהם תושבי כפר טובא, הם השודדים? בית המשפט המחוזי (כב' השופט האשם ח'טיב) השיב על כך, לאחר שמיעת הראיות, בחיוב. בית המשפט הרשיע את המערערים בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והסתייעות ברכב לביצוע פשע. השניים מערערים לפנינו על הרשעתם, והמדינה מערערת על קולת העונש שהוטל עליהם. הרשעת המערערים מתבססת על ראיות נסיבתיות. בחנו את טענות הצדדים, ולא ראינו מקום להתערב לא בהכרעת הדין ולא בגזר הדין.

2.

הראיה העיקרית נגד המערער 1 הינה בדל סיגריה שנמצא ונתפס על ידי שוטר במטע עצי פרי הנמצא סמוך לבית המתלונן. על פי עדות המתלונן השודדים ברחו לכיוון המטע לאחר השוד. בדל הסיגריה נמצא בסמוך לעקבות של טרקטורון, ששימש את השודדים בהגעה למקום ובמילוט ממנו. בדיקת D.N.A. הראתה התאמה בין ה-

D.N.A.

של המערער 1 לבין אחד מבדלי הסיגריות שנתפסו במטע, ומדובר בסיגריות מסוג "מוסטנג", שהוא סוג הסיגריות שמעשן המערער 1. זו היתה הראיה המרכזית שהביאה להרשעה. המערער טען כי מעולם לא היה במטע, ולא היה לו כל הסבר כיצד הגיע בדל סיגריה הנושאת את ה-

D.N.A. שלו למטע. טענת סניגורו של המערער 1 בבית המשפט המחוזי ובפנינו היתה כי בדל הסיגריה שנבדק במז"פ אינו זה שנתפס במטע, אלא אחד משלושת בדלי הסיגריה שנלקחו על ידי המשטרה מהמערער 1 במהלך חקירתו. הערכאה הראשונה דחתה טענות אלו וסקרה בקפידה את שרשרת הראיות בעניין בדלי הסיגריות שנתפסו בשטח. בית המשפט ציין כי מדובר בהאשמה חמורה בעניין בידוי הראיות, וכי זוהי התרחשות רחוקה אשר לא הובא ולו שמץ ראיה להוכחתה. בית המשפט קיבל את עדותו של השוטר הזימה שמצא את בדלי הסיגריות. בכל העניינים הללו אין לנו יסוד להתערב. מראיית ה- D.N.A. הסיקה הערכאה הראשונה, ובצדק, כי המערער 1 היה בשטח המטע הסמוך לביתו של המתלונן, עישן סיגריה ומעך אותה באדמה. בית המשפט ציין כי הדברים עולים בקנה אחד עם שאלות ששאל המערער 1 מדובב שהוכנס לתאו בעניין אפשרות לאתר D.N.A.

בסיגריה מעוכה. שיחה זו מחזקת את הממצא שהמערער 1 אכן היה בשטח, עישן שם סיגריה והיה מודאג מהאפשרות שהדבר יביא להרשעתו. יש לציין גם כי המערער 1 הכיר את המתלונן ואף עבד בעבר במסעדה שבבעלותו.

3.

בא כוח המערער 1, בטענותיו, תקף בשצף קצף את השוטר האחראי לחקירה, בן זקן שמו. לטענתו בן זקן ייחס למערער ידיעת פרט חקירה מוכמן, וזאת על יסוד טענות שהעלה הסניגור, טענות אותן למד הוא מהליכי המעצר. לא נפרט את טענותיו בעניין זה מפני שאין בטענות שהעלה כדי לפגוע במסקנה החד משמעית העולה מבדל הסיגריה לפיה היה המערער במטע, בסמוך לטרקטורון, ואין לו הסבר לכך. האפשרות שבן זקן החליף את בדלי הסיגריה או הורה להחליפם, כלל לא הועלתה בחקירתו הנגדית של עד זה.

4.

לגבי המערער 2, ההרשעה התבססה על כמה נדבכים: איכון פלאפון השייך לו במקום סמוך למקום השוד ביסוד המעלה בשעה קרובה לשוד, וזאת בשעה לגביה המערער 2 טוען כי כבר ישן בביתו. בית המשפט דחה את טענת המערער 2 לפיה מכשיר הפלאפון הוא של "המשפחה", נמצא בשימושם של כל בני המשפחה, והיה מונח בלילה הנדון בבית הוריו, כשהוא הלך לישון בביתו הסמוך. בית המשפט הצביע לעניין זה, בין השאר, על כך שאצל אחד האחים רשום הפלאפון כשייך לוליד, המערער 2, וכן על ראיות נוספות. על יסוד איכון הפלאפונים קבע בית המשפט כי המערער 2 היה בעת קיום השיחות ביסוד המעלה, קרוב לבית המתלונן. ועוד: למערער 2 טרקטורון שגלגליו מטביעים עקבות כמו אלה שנתגלו במטע. אכן, הטרקטורון השייך למערער 2 אינו היחיד היכול להטביע עקבה כזו, ואין המדובר ב"טביעת אצבע" של טרקטורון, אך מדובר בראיות המצטלבות זו בזו. בנוסף - מנוע הטרקטורון שנבדק על ידי שוטר בשעה שלוש בבוקר בליל השוד היה חם מאוד. המערער 2 הסביר (ולא מיד) כי לפני שהלך לישון ב-00:30 חימם את המנוע למספר דקות ונסע 250 מטר כדי להביא את הטרקטורון לחצר הבית. בית המשפט קבע כי אין בהסבר כבוש זה כדי להסביר את חומו הגבוה של המנוע לאחר השעה 03:00 בלילה. על הטרקטורון היה גם בוץ טרי. על יסוד עובדות אלה קבע בית המשפט כי הטרקטורון של המערער 2 הוא הטרקטורון ששימש אותו לנסיעה מכפר טובא ליסוד המעלה ולהסתלקותם של המערערים משם.

5.

על הראיות הנסיבתיות לגבי כל מערער בנפרד מוסיפה המדינה בטיעוניה נדבך נוסף, הכרוך בשילוב שבין שני המסלולים שהתבררו לגבי כל אחד מהמערערים: שני המערערים אינם זרים זה לזה ושניהם מכפר טובא. בדיקת הראיות לגבי כל אחד מהם בנפרד ושילוב הראיות אלו באלו מובילה למסקנה כי השניים, יחד, השתתפו בשוד.

6.

אכן, ההרשעה מבוססת על ראיות נסיבתיות. ואולם, ההרשעה לגבי שני המערערים מבוססת כראוי. הראיה הנסיבתית המרכזית בעניין המערער 1 היא בדיקת ה- D.N.A . זוהי ראיה כבדת משקל בשל כך שה-

D.N.A. הוא ראיה אופיינית לאדם מסויים. (לעניין בדיקת ה-

D.N.A. ראו לאחרונה: ע"פ 8387/99 מסארווה נ' מדינת ישראל

(מיום ה- 10.1.2007)). הדברים משתלבים גם עם שאלה שהפנה המערער למדובב. לעניין המערער 2 יצויין כי מכשיר הפלאפון אכן אינו ראיה אופיינית כמו ה- D.N.A . . מכשיר פלאפון יכול להימצא שלא בידי בעליו הרשום, כפי שטוען המערער 2. ואולם בית המשפט השתכנע כי הפלאפון מצוי בשימושו הבלעדי של המערער 2. ולעניין זה אוסיף ואומר כי הגרסה לפיה המערער המתגורר בסמוך לבית הוריו, אך לא בבית זה, השאיר את הפלאפון בבית הוריו בלילה ולא נטל אותו עמו - אינה סבירה. גם הטרקטורון השייך למערער משאיר "טביעה" דומה לזו שנמצאה בשטח. בזירת העבירה נתפסה אלה שבורה ובטרקטורון נמצאה אלה מאוד דומה לה שהמערער 2 הודה שהיא שלו. הראיות, בהצטברותן, אינן מותירות מקום לספק גם בעניין מעורבותו של מערער 2 בשוד.

7.

הסניגורים מוסיפים וטוענים כי המתלונן ציין כשכל שהוא יכול לומר לגבי זיהוי השודדים שהיו הבדלי גובה בין השניים שהיו בזירת השוד, ואילו בין שני המערערים אין כמעט הבדלי גובה. בית המשפט העיר לעניין זה כי המתלונן לא דיבר על הפרשי הגובה באופן נחרץ, ודברים אלה משכנעים.

8.

המדינה מערערת על קולת העונש שהוטל על המערערים. על המערער 1 הוטלו שלוש וחצי שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי, הפעלת 7 חודשי מאסר על תנאי שנפסקו לו בגין הרשעות קודמות, אשר ירוצו בחופף לעונש המאסר שנגזר בתיק זה, ופיצוי למתלונן בסך 10,000 ש"ח. על המערער 2 הוטלו שלוש שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פיצוי למתלונן בסך 10,000 ש"ח ושלוש שנות פסילה. המערערים טענו נגד חומרת העונש. לא מצאנו מקום להתערב בנושא העונש לא לכאן ולא לכאן. העונש נוטה לדעתנו לקולא בשים לב לאלימות שהופעלה, אך לא במידה המצדיקה את התערבותנו.

9.

סוף דבר: ערעורם של המערערים וערעורה של המדינה נדחים.