ע"פ 7320/18 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט נ' הנדל:

1.

המערער הורשע, על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בביצוע עבירות מין נגד קטינות במסגרת ארבעה אישומים שונים. בית המשפט המחוזי גזר על המערער מאסר בפועל לתקופה של 15 שנה, מאסר מותנה ופיצוי. מדובר במתלוננות שונות. בית המשפט קבע מתחמים שונים לעבירות השונות, והסנגור העלה מספר טענות ביחס לעבירות השונות, לאופן שבו יש לספור את המעשים ולחומרתם.

2.

העבירות שבהן הורשע המערער חמורות וקשות. יש להילחם נגד התופעה של תקיפה ופגיעה מינית בקטינות. על בית המשפט להגן על בני ובנות החברה. זאת לצד עקרון ההלימה, המדריך את בית המשפט להתאים את העונש למעשה. יש מדרג של עבירות מין, ומתפקידו של בית המשפט לתת את דעתו לכך. כשם שיש להחמיר יותר בעבירה חמורה, כך יש להקל באופן יחסי ביחס לעבירה קלה. דגש מיוחד מושם לא רק על קצוות המדרג, אלא גם על המקרים שמצויים בין הקצוות.

בענייננו יש מקום להחמיר, וזאת בשים לב למקרים השונים ולמספר נפגעות העבירה – ארבע קטינות שונות – שכל אחד מהן היא עולם בפני עצמה. יחד עם זאת, ערכאת הערעור חייבת לשקול גם את התוצאה הכוללת ואת התאמתה למקרה. בעניין זה ביקשנו בסיום הדיון מהמדינה להגיש פסיקה ביחס למקרים דומים, שעשויה לתמוך בתוצאה בשים לב לריבוי המקרים ונפגעות העבירה. ברם, הפסיקה שהוגשה אינה תומכת באופן מלא בתוצאה העונשית, אלא מחייבת התאמה מסוימת של משך תקופת המאסר הכוללת, גם בהתחשב בריבוי המקרים והנפגעות.

3.

לסיכום, סבורים אנו כי המקרה חמור ודורש ענישה חמורה. ברם, יש מקום להתערבות מסוימת. ליתר דיוק – לתת ביטוי לחומרה, אך גם למקום המעשים על המדרג כמכלול. בראייה זו דעתנו היא כי יש מקום להעמיד את עונש המאסר בפועל על תקופה של 13 שנה. יתר העונשים וההוראות יעמדו בעינם. תקופה זו קשה וכואבת, ומשיגה את תכליות הענישה הכלליות והפרטניות, אך יחד עם זאת תואמת את אמות המידה של הפסיקה.