פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 7324/14 קובי קוקה אייטגב נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · ערעור על חומרת עונש מאסר בפועל בעבירת חבלה חמורה כלפי בת זוגערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי בעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה ערעור על חומרת עונש של 35 חודשי מאסר בפועל שנגזר על המערער, שהורשע בחבלה חמורה כלפי בת זוגו בנסיבות מחמירות. נקבע כי שינוי ראשוני במוכנות לשיקום אינו מצדיק הקלה, נוכח עברו הפלילי בעבירות דומות ועוצמת האלימות. בית המשפט הדגיש את האינטרס הציבורי במאבק באלימות כלפי נשים.

העובדות

המערער הורשע על פי הודאתו בחבלה חמורה כלפי בת זוגו בנסיבות מחמירות. במהלך טיול בעיר תקף אותה והיכה אותה במכות אגרוף בפנים, לאחר שסירבה למסור לו את הטלפון הסלולרי שלה, ובהמשך בעט בגבה. כתוצאה מכך אובחן שבר בלסת התחתונה וחתך בסנטר. למערער הרשעות קודמות בתקיפת בת זוגו.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להתערב בחומרת עונש המאסר בפועל של 35 חודשים שנגזר על המערער בגין חבלה חמורה כלפי בת זוגו?
  2. 2.האם שיקולי השיקום של המערער מצדיקים הקלה בעונש המאסר?

הלכות

  1. 1

    אין להשלים עם אלימות של גברים כלפי בנות זוגם, וראוי להילחם בתופעה גם באמצעות הטלת עונשי מאסר בפועל.

    ״האינטרס הציבורי של בית המשפט להילחם באלימות של גברים כלפי בנות זוגם״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    שינוי ראשוני במוכנות לשיקום אינו מצדיק התערבות בעונש שנגזר, כאשר הוא אינו פוגע באיזון שערך בית המשפט.

    ״ברם, אין בשינוי ראשוני כזה לפגוע באיזון שערך בית המשפט בגוזרו את העונש״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • חבלה חמורה
  • נסיבות מחמירות
  • בת זוג
  • מאסר בפועל
  • שיקום

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט

לערעורים פליליים

ע"פ

7324/14

לפני:

כבוד השופט נ' הנדל

כבוד השופט נ' סולברג

כבוד השופט מ' מזוז

המערער:

קובי קוקה אייטגב

נ ג ד

המשיבות:

1. מדינת ישראל

2. אלפץ אדונה

ערעור על פסק דינו של בית המשפט

המחוזי באר שבע מיום 17.09.2014 בתיק פ

046498-09-13 שניתן על ידי כבוד השופט א' אינפלד

תאריך הישיבה:

כ"ה באדר התשע"ה

(16.03.2015)

בשם המערער:

עו"ד דורון שטרן

בשם משיב 1:

עו"ד תומר סיגלוביץ

בשם שירות המבחן למבוגרים:

גב' ברכה וייס

פסק-דין

1.

המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (בת זוג) ונידון לעונש מאסר בפועל של 35 חודשים, מאסר על תנאי ופיצוי. הערעור מופנה נגד חומרת רכיב עונש המאסר בפועל.

על פי העובדות, המערער פגש את בת זוגו בעיר אשקלון. במהלך טיול בעיר,

תקף אותה המערער בכך שהיכה אותה שתי מכות אגרוף בפניה. הרקע, סירובה של הנפגעת למסור למערער את מכשיר הטלפון הסלולרי שלה כדי לבדוק את התקשרויותיה. כתוצאה מעוצמת המכות נפלה המתלוננת על הרצפה. המערער דרש כי היא תמסור את "האמת". ניסיונות הנפגעת להרגיע את המערער באומרה שהיא "עם המערער" לא הועילו. הוא תקף אותה שוב, בעט בגבה וברח מהמקום. כתוצאה מכך, הנפגעת אושפזה בבית חולים, שם אובחן שבר בלסת התחתונה וחתך בסנטר.

2.

הסנגור הדגיש כי המערער עובר דרכי שיקום וביקש לעודד אותו דרך הקלה מסוימת בעונש המאסר שנגזר עליו.

3.

איננו סבורים כי יש כל צידוק על פי דין להתערב בעונש. המערער הורשע פעמיים בעבר בתקיפת בת זוגו. הפעם האחרונה בשנת 2012, ונידון לעונש מאסר בפועל של 10 חודשים. עונש זה לא הרתיע את המערער והוא חזר לסורו במקרה דנן. באשר לדרכי השיקום, שירות המבחן מתייחס בתסקיר למוכנות ראשונית של המערער לעריכת שינוי. תקוותנו שהמערער ימשיך בכך – לטובתו ולטובת החברה. ברם, אין בשינוי ראשוני כזה לפגוע באיזון שערך בית המשפט בגוזרו את העונש.

4.

האינטרס הציבורי של בית המשפט להילחם באלימות של גברים כלפי בנות זוגם, מחויב המציאות הוא – לצערנו. אין להשלים עם תופעה זו ויש להילחם נגדה גם על ידי הטלת עונשי מאסר בפועל. תקופת המאסר בעניינו של המערער אינה קצרה. אך בהתחשב בעוצמת הפגיעה, עברו הפלילי של המערער בעבירות דומות והרקע המשפיל לביצוע העבירה ואכזריותה – לא נפלה כל טעות משפטית בתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי.

5.

הערעור נדחה.

ניתן היום, כ"ה אדר התשע"ה (16.3.2015).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1אין להשלים עם אלימות של גברים כלפי בנות זוגם, וראוי להילחם בתופעה גם באמצעות הטלת עונשי מאסר בפועל.
  2. 2שינוי ראשוני במוכנות לשיקום אינו מצדיק התערבות בעונש שנגזר, כאשר הוא אינו פוגע באיזון שערך בית המשפט.