ע"פ 7329/98 צביקה הורוביץ נ. מדינת ישראל

המערער הורשע על יסוד הודייתו בעובדות בשתי פרשיות אישום: האחת, עניינה קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון לביצוע שוד מזוין בחבורה; השניה, עניינה קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לרצח, נסיון לשוד מזוין בחבורה ונשיאת ואחזקת נשק. הודיית המערער נמסרה במסגרת הסדר טיעון, בגדרו הודיעה התביעה כי תבקש להטיל על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של שבע שנים. לפני הטיעון לעונש הורשע המערער, לפי בקשתו והודייתו, בשתי פרשיות נוספות שהיו תלויות נגדו בבית משפט השלום: האחת בגין זיוף מסמך והאחרת בגין תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים.

לאחר שמיעת הטענות לעונש החליט בית המשפט להקל עם המערער ביחס למה שנתבקש על-ידי התביעה וגזר על המערער שש שנות מאסר בפועל ושנה וחצי מאסר על תנאי. ההקלה בעונשו של המערער התבססה על מתן משקל גדול יותר לנסיבותיו האישיות, להודאתו בשלב החקירה בביצוע המעשים ולנכונותו להעיד מטעם התביעה במשפטיהם של חבריו.

לפנינו ערעור על חומרת העונש. טענת הסניגור היא כי בהתחשב בחלקו של המערער בביצוע המעשים ואף בשיתוף הפעולה שלו עם המשטרה בשלב החקירה, ראוי היה להקל עם המערער יותר ממה שנעשה. שירות המבחן, בתסקירו המשלים, המליץ על הקלה מסוימת בעונשו של המערער. לפי ההתרשמות הפיק המערער לקח מועיל מהפרשיות הפליליות והוא עושה מאמצים להשתקם ולתקן את דרכו.

לא מצאנו עילה להתערב בגזר הדין. העונש שנגזר על המערער נקבע במסגרת הסדר הטיעון, תוך שבית המשפט המחוזי ייחס משקל רב יותר ממה שהוצע לו על-ידי התביעה לנסיבות האישיות ולשיקולים המקלים. יש להניח שאם המערער יתמיד בתהליך השיקום שלו, יובא הדבר בחשבון בבוא העת על-ידי ועדת השחרורים.

הערעור נדחה.