ע"פ 7334/01 אברהים ג'הג'אה נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בהשתתפות בשוד בסניף של בנק הדואר. הוא נהג במכונית המילוט של השודדים. אחד המבצעים האחרים שישב לידו במכונית, הובא לדין ביחד עימו. שני שותפיהם, שנכנסו לסניף הבנק וביצעו בו את השוד בפועל, נמלטו ולא נתפסו. בית המשפט המחוזי סבר כי בנסיבות הענין ראוי להקל בעונשו של המערער, לעומת שותפו שעמד לדין ביחד איתו, וזאת עקב השוני בהיקף ההרשעות הקודמות של כל אחד מהשניים. כן צוין שלחובת הנאשם האחר שני עונשי מאסר על-תנאי בני הפעלה, כאשר את עבירתו הנוכחית ביצע תוך הפרת התנאי. בסופו של דבר גזר בית המשפט המחוזי על כל אחד משני הנאשמים חמישים ושישה חודשי מאסר בפועל, בתוספת מאסר על-תנאי. ההבחנה בין השניים התבטאה רק בכך שכנגד הנאשם השני הופעלו מאסרים על-תנאי לתקופה מצטברת של שמונה עשר חודשים.

הערעור שלפנינו מופנה כנגד חומרת עונש המאסר הממשי. טענתו היחידה של הסניגור היא שבקביעת תקופות המאסר לא נתן בית המשפט המחוזי ביטוי להבחנה הנדרשת בין הנאשמים, שעליה עמד הוא עצמו במסגרת הנימוקים.

ייאמר מייד כי העונש שנגזר על המערער הולם את חומרת עבירתו ואת נסיבות ביצועה. אך מקובל עלינו - ולכך, בהגינותו, הסכים בא-כוח המשיבה - כי על רקע קביעתו, שיש מקום להבחין בין הנאשמים לעניין חומרת העונש, ראוי היה לבית המשפט המחוזי לגזור על המערער תקופת מאסר יותר קצרה מזו שנגזרה על שותפו.

אנו מחליטים לקבל את הערעור במובן זה שעונש המאסר הממשי שהוטל על המערער יועמד על ארבע שנים תחת חמישים ושישה חודשים. יתר חלקי גזר הדין נותרים על כנם.