ע"פ 7342/08שלמה זריהן נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בטבריה (השופט ד' פורת ), מיום 10.8.2008, שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ. 2822-05-08.

1.

ביום 12.6.2006, במסגרת הליך קודם אשר התנהל נגדו, הרשיע השופט פורת את המערער בעבירות נשק, וגזר את דינו למאסר בפועל (ת.פ. 5484/03 – להלן: ההליך הקודם ). על הכרעת הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת. בהכרעת דינו, קבע בית המשפט המחוזי בנצרת (מפי השופטת ג' (דה-ליאו) לוי , ובהסכמת השופטים ז' הווארי-אב"ד ו א' הלמן )

כי יש לזכות את המערער מהאישומים שיוחסו לו, מכיוון שלא הוכחה אשמתו מעבר לכל ספק סביר.

2.

ביום 13.5.2008 הוגש נגד המערער כתב אישום בגין שתי עבירות של סחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: ההליך הנוכחי ). בתאריך 12.6.08, כפר הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, והתיק נקבע לשמיעת ראיות ליום 13.7.08.

3.

ביום 26.6.08 הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט. בבקשתו טען המערער, כי מאחר והורשע על ידי השופט פורת בהליך הקודם, במסגרתו נחשפו גם עברו ואורח חייו, נוצרה אצל השופט

דעה קדומה ביחס אליו, המקימה חשש ממשי למשוא פנים בהליך הנוכחי.

4.

השופט פורת דחה את בקשת הפסלות, וקבע כי אין בעובדה שדן בעניינו של המערער בהליך הקודם ונחשף לעברו הפלילי, כדי לבסס עילה לפסילתו. עוד ציין בית המשפט בהחלטתו, כי בקשת הפסלות לא הוגשה בהזדמנות הראשונה לאחר שנודעה למערער עילת הפסלות, ומכאן שדין הבקשה להידחות מפאת השיהוי בהגשתה.

5.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בערעורו, שב המערער וטוען כי קיים חשש ממשי למשוא פנים מצד בית המשפט, וזאת נוכח היכרותו הקודמת עם עברו הפלילי, והעובדה כי הכרעת דינו בהליך הקודם נהפכה על ידי ערכאת הערעור. בנוסף, מעלה המערער טענות כנגד יחסו של בית המשפט כלפיו, כלפי בא-כוחו, וכלפי עדיו.

6.

דין הערעור להידחות. הלכה היא, כי העובדה שבית המשפט נחשף להרשעות קודמות של נאשם, ואף העובדה כי הכריע בעבר בעניינו של נאשם וגזר את דינו, אינן מקימות, כשלעצמן, עילת פסלות (ראו: ע"פ 2879/07 דיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.6.2007); ע"פ 1623/08 אלירן דרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.5.2008) (להלן: עניין דרי ); יגאל מרזל

דיני פסלות שופט 262, 304-302 (2006)). אכן, קיימים מקרים בהם על אף הנחת מקצועיותו של בית המשפט, יהיה בעובדה כי שופט דן נאשם בהליך קודם כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. אולם מקרים אלה חריגים ונדירים הם, ואין המקרה שלפניי נמנה עם מקרים אלה (השווה: ע"פ 286/01 לידני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.2.2001)).

תחושתו הסובייקטיבית של המערער כי נוצרה אצל בית המשפט דעה קדומה לגביו, אין בה, כשלעצמה, כדי להקים עילה לפסילת שופט, ויש לבחון האם מבחינה אובייקטיבית קיים חשש ממשי למשוא פנים (ע"פ 3963/00 בן גביר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.6.2000)). בנסיבות המקרה, אין כל יסוד להניח כי דעתו של בית המשפט ננעלה, במובן זה שנפגעה יכולתו לדון באופן הוגן וחסר פניות בעניינו של המערער. חזקה על בית המשפט, כגורם מקצועי, כי יכריע בהליך הנוכחי המובא בפניו בדעה פתוחה ובאובייקטיביות (ראו: עניין דרי ). כך בדרך כלל, וכך בנסיבות העניין, במיוחד נוכח העובדה כי אין לאישומים נשוא ההליך הקודם כל קשר עם האישומים נשוא ההליך הנוכחי, ובשים לב לחלוף הזמן מיום מתן הכרעת הדין בהליך הקודם ועד להגשת כתב האישום בהליך הנוכחי.

7.

טענה נוספת שמעלה המערער היא, כי יש ביחסו של בית המשפט כלפיו וכלפי עורך דינו כדי להקים עילה לפסילת בית המשפט. גם טענה זו דינה להידחות. בעיקרון, אין בהתנהגות השופט באולם המשפט, כשלעצמה, כדי להביא לפסילת שופט. התנהלותו של שופט יכולה להוות עילה לפסילתו רק במקרים נדירים וקיצוניים, בהם עולה מהתנהלות זו כי קיים חשש ממשי שהמשפט לא ינוהל באופן חסר פניות (ראו: ע"א 3835/00 הר ים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 6.8.2000); ע"פ 930/07 טל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.3.2007); ע"פ 8891/06 מאירסון נ' מדינת ישראל ; יגאל מרזל דיני פסלות שופט 189 (2006)). במקרה שלפניי, לא הוכח כי יש בהתנהלותו של בית המשפט כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים, ולפיכך לא קמה עילה לפסלות השופט.

משהגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות לגופו, אין צורך להכריע בשאלה האם השיהוי בו הוגשה בקשת הפסילה מצדיק, כשלעצמו, את דחייתה.

אשר על כן, הערעור נדחה.