ע"פ 7349/00 יעקב אלדד נ. מדינת ישראל

מן העיון בהכרעת הדין שניתנה על-ידי כבוד השופט לוי, ובגזר הדין שניתן על-ידי כבוד השופט קרא, עולה בבירור כי המערער הורשע ונענש בגין מעשה אחד, בשתי עבירות: תקיפה לשם גניבה וגניבה. טענות הסניגור לא שכנעו אותנו כי בית המשפט שגזר את דינו של הנאשם סבר בטעות, כי המערער ביצע שני מעשים של תקיפה לשם גניבה. הסניגור הוסיף וטען, כי בית המשפט המחוזי לטא זקף לזכות המערער את העובדה שהובהרה בכתב האישום המתוקן, לפיה היה זה שותפו לביצוע הפשע שקטל את שלל העבירה. איננו סבורים כי עובדה זו צריכה הייתה להישקל לקולת העונש, מעבר למה שכבר נעשה על-ידי בית המשפט המחוזי, בכבדו את הסדר הטיעון שהובא בפניו על-ידי פרקליטי הצדדים. נגד המערער הופעלו שלוש עונשי מאסר על תנאי, לתקופה כוללת של עשרים וחמישה חודשים, אך בשל חפיפה חלקית נצברו לעונש שהוטל עליו רק שנים עשר חודשים מן המאסרים המופעלים. איננו סבורים שבעשותו כן חרג בית המשפט מהסדר הטיעון, שעל פיו אמור היה להפעיל בחופף שמונה חודשי מאסר על תנאי. טעם הדבר הוא, שלאחר הודייתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ביקש המערער לצרף מספר עבירות נוספות בתיקים תלויים ועומדים. הרשעתו, לפי בקשתו, בתיקים הנוספים העמידה להפעלה שני עונשי מאסר על-תנאי נוספים, לחמישה חודשים ולשנים עשר חודשים. מגזר הדין נובע כי בית המשפט הפעיל במצטבר רק שנים עשר חודשים מתוך תקופה כוללת של 25 חודשים, ומכאן ברור שהמערער נהנה מחפיפה של שלושה עשר חודשי מאסר על תנאי מופעלים. קשה להבין על מה הטרוניה.

הערעור נדחה.