ע"פ 7371/07 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בשורה של עבירות: קשירת קשר לבצע פשע, סחר בסמים מסוכנים, תקיפה בנסיבות מחמירות, ניסיון להביא אדם לעיסוק בזנות, כליאת שווא סחיטה באיומים והפרעה לשוטר.

הספור העובדתי העומד בבסיס ההרשעה היה זה:

בין החודשים יולי עד אוקטובר 2006 החזיק אחד – שמעון וקנין, מקום לשם עיסוק בזנות, ובשלב כלשהו קשרו המערער, שמעון וטאהר הציץ (להלן: טאהר) למכור סמים מסוג קוקאין והרואין לנשים שעסקו בזנות. באישום השני נטען, כי בחודשים יולי עד ספטמבר 2006 סיפק המערער סמים לאשה (להלן: "א"), ובעקבות כך נוצר חוב כספי. משלא שילמה א' את המגיע ממנה, תקפו אותה המערער וטאהר, הכו אותה והובילוה לבית הבושת של שמעון, שם דרשו ממנה לעסוק בזנות עד שתפרע את חובה. כל מאמציה של א' להסביר כי מעולם לא עסקה בזנות, לא זכו לאוזן קשבת, כפי שלא זכו הבטחותיה לפרוע את החוב. לבסוף, ניצלה א' הזדמנות שנקרתה בדרכה ונמלטה מהמקום.

מסכת דומה של עובדות התרחשה בחודש אוגוסט 2006. גם הפעם סופק לאשה (להלן: "ב") סם לצריכתה, ומשנוצר חוב היא נדרשה לעבוד בזנות והסכימה לכך. במהלך חודש ספטמבר 2006 נמלטה ב' על נפשה, אולם שמעון איתר אותה ודרש ממנה לחזור לעבוד אצלו, תוך איום שאם לא תעשה כן, יפגע בה. ב' צייתה לדרישתו, אולם בחודש אוקטובר 2006 שבה והסתלקה מהמקום, תוך שהיא מוסיפה לשלם לשמעון תשלומים על חשבון חובה. מששב שמעון ואיתר אותה, הוא תקף אותה והזעיק למקום את המערער, שאף השמיע איומים כלפי קורבנם. באישום נוסף נטען, כי בעת ששוטרים הגיעו לביתו של המערער כדי לעצור אותו, הוא נמלט ובכך הפריע לשוטרים למלא את תפקידם.

כאמור, בכל אלה הודה המערער, ובעקבות כך דן אותו בית המשפט המחוזי

המחוזי לחמש שנות מאסר, 15 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את שתי המתלוננות בסכום של 3000 ש"ח כל אחת. כמו כן, הפעיל בית המשפט שני עונשי מאסר על-תנאי שעמדו נגד המערער (האחד בן 8 חודשים, והאחר בן 6 חודשים), חלקם בחופף וחלקם במצטבר, כך שתקופת המאסר הכוללת הועמדה על 6 שנים.

המערער משיג בפנינו כנגד העונש. נטען, כי הוא אב לחמישה קטינים ושמקור הסתבכותו הוא בהתמכרותו לשימוש בסמים מסוכנים. כן נטען, כי מאותה התמכרות הצליח המערער להיגמל, ועל כן קיצור תקופת המאסר שהושתה עליו, עשויה לשרת גם את האינטרס הציבור.

לא מצאנו בכל אלה עילה להתערבותנו. המערער טווה רשת סביב נשים אומללות, מכורות לשימוש בסמים מסוכנים, וכאשר הן לא הצליחו לפרוע את חובן הוא סחט אותן תוך שימוש בכוח ובאיומים. זו התנהגות שעל חומרתה אין צורך להרבות מלים, ועל כן ראוי מבצעה לענישה קשה. אכן, אחד המעורבים בפרשה (טאהר) נדון ל-24 חודשי מאסר בלבד, אולם מדובר במי שהיה קטין בשעת מעשה, עברו הפלילי פחות מכביד מזה של המערער, וכזכור, ביצע זה האחרון את המעשים כאשר שני מאסרים על-תנאי מרחפים מעל לראשו. לפיכך, האבחנה שעשה בית המשפט בעונשים שהשית על המערער וטאהר, היתה במקומה. הנה כי כן, לא גילינו בעונש שהושת על המערער חומרה כלשהי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.