בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 738/98
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט י' אנגלרד
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
המערערים: 1. מחמוד ראג'וב
2. סאמי ראג'וב
נ ג ד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בירושלים מיום 4.1.98 בת"פ 183/96
שניתן על ידי כבוד השופטת רות אור
תאריך הישיבה: ט"ז באדר ב' תש"ס (23.3.00)
בשם המערערים 2-1: עו"ד יאיר גולן
בשם המשיבה: עו"ד חובב ארצי
פסק - דין
1.שני המערערים הורשעו בעבירות של גניבות רכב, פירוק כלי רכב, ומסחר בכלי רכב גנובים. נגזר עליהם עונש מאסר בפועל של 10 שנות מאסר ו30- חודשי מאסר על תנאי. ברקע ההרשעות עמדה קביעת בית המשפט כי המערערים קשרו קשר עם מספר אנשים נוספים לגנוב כלי רכב מכל חלקי הארץ, לפרקם ולסחור בכלי הרכב הגנובים, והשתמשו במוסכים שבבעלותם כמשחטות-רכב לשם הועברו הרכבים הגנובים, פורקו ונמכרו כחלקים.
2.בא כוח המערערים צמצם את ערעורו בפנינו להיבט העונשי בלבד.
נטען על ידו כי ענישתם של המערערים במקרה זה חורגת בחומרתה מן המקובל לסוג זה של עבירות; כן נטען על ידו כי היקף פעילותם העבריינית של המערערים לא הוכח.
וביתר פירוט:
התביעה הגדירה בנספחים לכתב האישום את מספר כלי הרכב אשר לגביהם פעלו המערערים בניגוד לחוק. עם זאת, בית משפט קמא בהכרעת דינו לא קבע ממצאים באשר למספר כלי הרכב אשר בעניינם היו המערערים מעורבים ולטענתו מעורבות המערערים הוכחה לגבי מספר קטן של כלי רכב בלבד ועובדה זו ראוי שתפעל לקולת העונש.
עוד נטען על ידו כי העונש שנגזר על המערערים אינו עומד ביחס הולם לעונשים שנגזרו על שותפים אחרים בקבוצה העבריינית וגם מטעמי אחידות הענישה ראוי להקל בעונש המערערים.
בתשובה לאלה נטען על ידי בא כוח התביעה כי אין לראות בעונש שנגזר משום עונש חריג בהתחשב בנסיבות הכוללות של הענין.
אשר למספר כלי הרכב לגביהם הוכחה מעורבות המערערים, נטען על ידו כי על פי העדויות שהובאו היו המערערים מעורבים בעבירות לגבי כ24- רכבים ודי בכך כדי להעיד על היקף ניכר של פעילותם העבריינית וכדי להצדיק את העונש שהוטל.
אשר לעונשי שאר השותפים - נטען כי ראוי להבחין בין מעורבותם הם כמי שגנבו את הרכבים לבין מעורבות המערערים כמי שניהלו את משחטות הרכב ולגבי אלה האחרונים ראוי לנקוט גישה מחמירה במיוחד.
נתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ולמכלול נסיבות העניין ובאנו לידי מסקנה כי יש להפחית בעונש המאסר בפועל שנגזר על המערערים ולהעמידו על 8 שנות מאסר בפועל במקום 10 שנות מאסר, וזאת מהנימוקים הבאים:
אנו חוזרים ומדגישים את הגישה העונשית המחמירה המתבקשת ביחס לעבירות גניבת רכבים אשר פשטה כנגע נרחב. החמרה בענישה הינה ללא ספק אחד האמצעים החשובים והעיקריים שיש לנקוט בהם לצורך מלחמה בנגע זה.
עם זאת, במקרה זה חברו שני גורמים המצדיקים בעיננו הקלה מסוימת בעונש שנגזר, ואלה הם:
1.בבית משפט קמא לא נקבעו ממצאים ברורים באשר להיקפה של הפעילות העבריינית של המערערים במשחטות הרכב שהפעילו, וזאת אף שהתביעה העמידה את נושא ההיקף האמור לבירור ישיר במסגרת כתב האישום ופרשת ההוכחות שהביאה.
נותר, איפוא, עירפול באשר לשאלה מה היה היקף פעילות המערערים ועירפול זה מן הראוי שיפעל לטובתם.
2.עונשיהם של השותפים לקבוצה העבריינית אשר נשפטו בגין עבירות הקשורות באותה פרשה הועמדו על תקופות מאסר בפועל שהן קצרות יותר מאלה שנגזרו על המערערים. כך, על מאיר מימוני נגזרו 5 שנות מאסר על דוד ליברטי 7 שנות מאסר ועל אבו ג'חישה הוטלו 8 שנות מאסר לריצוי בפועל.
לא מצאנו כי קיימת הצדקה ליצירת פער ענישתי כה מהותי בין עונשיהם של אנשי הקבוצה בינם לבין עצמם בהתחשב בהבדלי התפקידים שמילאו אלה ואחרים בהינתן העובדה כי כולם, בסופו של דבר, חברו למשימה עבריינית משותפת שנועדה להשיג מטרה אחת.
בהינתן שילוב טעמים מצטברים אלה, אנו מחליטים לקבל את הערעור במובן זה שעונש המאסר בפועל שיוטל על המערערים יועמד על 8 שנים. במקום
10 שנים כפי שנקבע בגזר הדין נשוא הערעור. שאר פרטי גזר הדין של בית משפט קמא יעמדו בעינם.
ניתן היום, ט"ז באדר ב' תש"ס
(23.3.00).
ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט
ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן
מזכיר
ראשי
98007380.
R03