ע"פ 7386/10 אמין מחמוד אבו אדריס נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 19.12.07 הגיע המערער לתחנת דלק בנצרת, שם הותקף על ידי אדם שזהותו אינה ידועה. כתוצאה מכך נגרמו למערער חבלות בפנים, בפה, בכתף ובראש. אולם בכך לא הסתיים הענין, הואיל והמערער ניסה לגרום לכלי רכב חולפים לעצור, ולעבר אחד מהם הוא ידה אבן גדולה שפגעה בשמשת הרכב וגרמה להתנפצותה. בגין עובדות אלו בהן הודה הורשע המערער בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, היזק לרכוש במזיד ונהיגה בלי רישיון (לתחנת הדלק הוא הגיע עם רכב בו נהג אף שרישיונו לא היה בתוקף). בהמשך, נגזר עונשו על המערער – 26 חודשי מאסר, שתי תקופות של מאסר על-תנאי, וכן הופעלו שני מאסרים על-תנאי שעמדו נגדו, מחציתם במצבר, כך שתקופת מאסרו עומדת על 33 חודשים ומחצה.

המערער מבקש כי נקל בעונשו, ולהלן טעמיו: קודם ליידוי האבנים הוא היה קורבן לתקיפה שבמהלכה נגרמו לו חבלות ממש, והוא ביקש לעצור רכב כדי לקבל עזרה ולא כדי לגרום נזק; לא ניתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות; לא ניתן משקל הולם להודאתו, לחסכון בזמן שיפוטי ומניעת העדתם של עדים; לבסוף, נטען כי העונש חורג לחומרה מרמת הענישה הנוהגת בעבירות מסוג זה.

אין בידינו לקבל את הערעור. למערער עבר פלילי מכביד, ואת מעשיו הפעם ביצע שעה שמעל לראשו תלויים שני מאסרים על-תנאי. אני מוכנים להניח כי עובר ליידוי האבנים הוא נקלע למצוקה עקב תקיפתו, אולם בהמשך הוא בחר לסכן נוסעיהם של כלי רכב חולפים ללא עילה, ומיותר להדגיש את הסכנה הגלומה במעשים מסוג זה.

בנסיבות אלו לא גילינו בטיעוני המערער עילה כלשהי לשנות מן העונש, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.