ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 7386/96
בפני: כבוד השופט ת' אור
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופט י' אנגלרד
המערער: אולג יעקובוב
נ ג ד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 5.9.96 בת"פ 245/95 שניתן על ידי כבוד השופטים ד' ברלינר, ש' גדות וד' גורפינקל
בשם המערער: עו"ד ש' פליישמן
בשם המשיבה: עו"ד פ' גיא
פסק דין
השופט ת' אור :
1.סבאלי מישייב, יליד 1975 ( להלן: המנוח ), הינו קרוב משפחה של המערער ועלה ארצה מחבר העמים בשנת 1993. בינואר 1995 שכר המנוח דירה ברחוב לבנון 97 ברמת אביב ( להלן: הדירה ).
סופיה מישייב, ילידת 1928 ( להלן: המנוחה ), הינה סבתו של המנוח. היא עלתה ארצה מחבר העמים בפברואר 1995 והתגוררה עם המנוח בדירה.
ביום 17.5.95 פרצו שוטרים לדירה, וגילו בחדר שינה שבדירה את גופת המנוחה כשהיא מגולגלת בשמיכה ומונחת על הרצפה. באותו חדר נתגלתה גם גופתו של המנוח, כשהיא עטופה בוילון ומגולגלת בשטיח. שתי הגופות היו כרותות ראש.
2.בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי, יוחס למערער שהוא רצח את המנוחה ואת המנוח, ובית המשפט המחוזי הרשיע את המערער ברצח השניים.
על פי קביעותיו של בית המשפט, ביום 11.5.95, יום חמישי של השבוע, ירה המערער מאקדח שהיה בהחזקתו בראשה של המנוחה והרגה. את גופתה הטמין בארון אשר בדירה. כשהגיע המנוח לדירה באותו היום וסבתו לא נמצאה, התעניין לדעת היכן היא. המערער הפנה אותו אל קרובי משפחה בראשון לציון, כולל אל אמו של המערער, ורה, בטענה ששם היא נמצאת. המנוח התכוון לנסוע לראשון לציון ביום 12.5.95 על מנת לברר אם סבתו נמצאת שם. אך ביום 12.5.95, בשעות הבוקר, ביקש להוציא מגבת מארון שבדירה, ואז נתגלתה לו גופת סבתו אשר נרצחה. כשראה זאת וקישר את הרצח עם המערער שהיה עמו בדירה, ניסה לברוח מהדירה, אך המערער ירה בו עם אותו אקדח, פגע בראשו וגרם למותו.
לאחר מכן גרר המערער את גופות השניים לחדר האמבטיה, ושם, באמבטיה, ערף את ראשיהם, ניקה את הדירה ועטף את הגופות. את הראשים הכרותים, כשגם הם עטופים, זרק לפח הנמצא במרחק מה מהדירה.
העונש אשר הוטל על המערער בבית המשפט המחוזי, הוא מאסר עולם בגין כל אחד ממעשי הרצח, כשעונשי המאסר מצטברים. ערעור המערער הוא על הרשעתו בדין, ולחלופין על גובה העונש.
3.לאחר שנמצאו הגופות ונודע דבר הירצחם של המנוחים, הגיעו ארצה, ביום 19.5.95, אביו של המנוח ובנה של המנוחה, דימיטרי מישייב, ועמו אחיו גנאדי ( להלן: דימיטרי ו גנאדי ).
המפנה בחקירה החל כשדימיטרי סיפר למשטרה את ששמע מאחת לודמילה אילזרוב ( להלן: לודמילה ). לודמילה הינה קרובת משפחה גם של המנוחים וגם של המערער, וביום 11.5.95 דיבר עמה המנוח טלפונית. היה זה, כשביקש מלודמילה לברר אם סבתו נמצאת בראשון לציון, שכן בבואו לדירה היא לא נמצאה בה.
לדבריו של דימיטרי, מסרה לו לודמילה שביום מציאת הגופה התקשר אליה המערער ושאל אותה אם הגופות זוהו. שאלה זו היה בה כדי להחשיד, שכן הוצא צו איסור פרסום בדבר כריתת הראש מהמנוחים, ועובדה זו לא היתה אז נחלת הכלל. השאלה ששאל המערער את לודמילה, ממנה ניתן להסיק שהשואל יודע על קושי בזיהוי הגופות, לימדה על אפשרות שהשואל מעורב בפרשה, בידעו את שאחרים אינם יודעים. מלודמילה נודע למשטרה גם זאת, שלמערער היה אקדח בהחזקתו ושלאחרונה לא ראתה אותו.
בעקבות אינפורמציה זו, זומן המערער לחקירה ביום 30.5.95.
בתאריך זה גם החזיר המערער אקדח אותו קיבל ביום 26.10.94 במסגרת עבודתו בחברת "אגודת השומרים" ( להלן: האקדח ). על אף שכבר ב28.2.95- הפסיק לעבוד בחברה זו, ועל אף דרישות חוזרות שיחזיר את האקדח, החזירו, כאמור, רק ב30.5.95-.
ביום 30.5.95 גם נלקחה מהמערער דוגמת טביעת אצבעות. לאחר שנמצאה התאמה בינה לבין טביעות אצבעות אשר נמצאו על כתמי דם שעל קרטון שנמצא בדירה, הוחלט ביום 1.6.95 לעצור את המערער.
כבר בחקירה שנחקר ביום 2.6.95 קשר המערער את עצמו אל הדירה וציין עובדות שונות התואמות ממצאים שנמצאו במקום המקרה, אם כי טרם הודה בחלקו במעשי הרצח עצמם. מפנה רב חשיבות בחקירה חל עם הכנסת מדובב לתאו של המערער החל ב2.6.95- ולאור דברים שאמר למדובב בהיותו עמו בתא אחד. דברים המפלילים את המערער נאמרו החל מהשיחה שבלילה שבין 4.6.95 ל5.6.95-.
אכן, דברים מפורשים שאמר המערער למדובב וכן ראיות נוספות אותן נציין להלן, מצביעים בבירור על אחריותו של המערער לרצח המנוחים. להלן אציין את עיקרי הראיות אשר יש בהן כדי לשכנע באשמתו של המערער.
4.בשיחות עם המדובב המשטרתי מתפתחת גירסתו של המערער עד שהוא מגיע לגירסה בה מספר הוא בפירוט את חלקו ברצח המנוחה ב11.5.95- וברצח המנוח למחרת היום. הוא גם מסביר, שלמנוח, כשהגיע ביום 11.5.95 לדירה, מסר שהמנוחה הלכה כאילו אל אמו של המערער, ורה, וכי היא נמצאת אצלה בראשון לציון. המנוח התכוון למחרת היום, 12.5.95, לנסוע אל סבתו, אך קודם לכן גילה את גופת המנוחה בארון. על רקע זה נאלץ המערער, לדבריו, לרצוח גם את המנוח.
קיים שוני בין דברים שאמר המערער בהזדמנויות שונות בשאלה אם היה לו שותף למעשים ומה היה חלקו. אך על עיקרם של הדברים חוזר המערער בשיחות שלו עם המדובב. הפרטים החוזרים ועולים בשיחות אלה, אותם ריכז בית המשפט המחוזי מתוך דברי המערער למדובב, אלה הם, כפי שהם מובאים בפסק הדין:
"1.
הנאשם הגיע לדירה בעוד המנוחים בחיים.
2.
בתחילה היתה רק המנוחה, והמנוח הגיע אחר כך.
3.
הנאשם נאלץ לירות במנוחה בראשה כי היא זיהתה אותו.
4.
היריות היו מהנשק שלו.
5.
את גופת המנוחה שם בארון.
6.
כשהגיע הנכד סיפר לו סיפור על כך שסבתא נסעה לראשון והוא צריך להשאר בדירה.
7.
המנוח גילה את הגופה כשרצה לקחת מגבת מהארון וניסה לברוח.
8.
הבריחה כמעט עלתה בידו, אלא שהנאשם הספיק לירות בו בעומדו על סף הדלת כאשר מנעול אחד כבר הספיק לפתוח ואת השני לא. היה גם מאבק בינו ובין סבאלי.
9.
הנאשם לקח את הגופות לאמבטיה וחתך את הראשים, כי חשש שהקליעים יסגירו אותו.
10.
את הראשים זרק בפח הזבל.
11.
הוא ניקה את הדירה היטב, אולם יתכן שנותרה טביעת אצבע על הגופות עצמן ועל הוילון באמבטיה".
אף כי המערער ביקש בעדותו לשכנע כי ידע שהאיש אשר היה עמו בתא הינו מדובב מטעם המשטרה, אין לקבל דבריו. בא כוחו אמר מפורשות במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי, כי "אין טענה שהנאשם ידע בשעה ששוחח עם המדובב שהמדובב הינו איש שמושתל על ידי המשטרה" (בעמוד 11). מלמדת על מסקנה זו גם העובדה שהמערער ביקש לבסס לעצמו אליבי באמצעות מכתב שהפקיד בידי המדובב, כשהלה שוחרר מהתא, אותו היפנה המערער אל שתי בחורות. לעובדה זאת עוד אחזור.
5.ביום 13.6.95 נחשפה בפני המערער העובדה שהמדובב, בפניו התוודה, פעל מטעם המשטרה. הוא הוצג בהזדמנות זו בפני המערער כקצין משטרה. משיחה בין המערער למדובב במועד זה, שיחה אשר הוקלטה, עולה שהמערער חוזר ומתוודה בעיקרי מעשיו, כולל כריתת ראשי המנוחים, פרט לעניין היריה במנוחה. לטענתו, הפגיעה במנוחה היתה עקב פליטת כדור, כשהחזיק באקדח. אך גירסה חדשה זו בדבר פליטת כדור, עליה לא חזר המערער בבית המשפט, נמצאה על ידי בית המשפט בלתי מהימנה. ניתן, על כן, להתעלם ממנה. מה שחשוב לגבי שיחה זו הוא, שהתוודות המערער הפעם היא בפני מי שהוא חושב שהינו קצין משטרה, ומדבריו בשיחה זו ברור, גם לפי גירסתו, שלא היה לו שותף למעשה.
6.בא כוח המערער טען בבית המשפט המחוזי, וחזר וטען בפנינו, שדברי ההתוודות של המערער, הן בפני המדובב והן בפני חוקרי המשטרה, אינם קבילים. הוא ביסס דבריו על איומים, כביכול, שהפנו דימיטרי וגנאדי כלפי המערער בשיחתם עמו.
אין ממש בטענה זו. בית המשפט אשר ניתח את התנהגות השניים בשיחה עם המערער, מבהיר ומדגיש כי ברור מדבריהם שמשאלתם היא שהמערער יגלה איפה הוטמנו ראשי המנוחים כדי שניתן יהיה להביאם לקבורה. השיחה בין השניים לבין המערער תועדה בקלטות וידיאו, ובית המשפט אשר חזה בקלטות הבהיר בהרחבה על שום מה שוכנע שההתוודות נעשתה מרצון חופשי.
לדעתי, אין להתערב בנימוקים ובמסקנה אליה הגיע בית המשפט בעניין זה. אזכיר רק, שההתוודות הראשונה היתה בפני המדובב, כשהמערער רואה בו איש סוד שלו. ברי, שלא דברים שאמרו לו דימיטרי וגנאדי הביאוהו להתוודות זו. ההתוודות בפני המדובב בשלב שהמערער סבר שהוא איש משטרה, באה תשעה ימים אחרי הפגישה עם דימיטרי וגנאדי. הנסיבות מלמדות שהתוודות זו באה על רקע ידיעת המערער כי המדובב כבר שמע מפיו את דברי התוודותו הקודמים, ולא עקב איומים כביכול של דימטרי או של גנאדי.
7.לדברי ההתוודות של המערער נמצא חיזוק בראיות אובייקטיביות אשר נמצאו בזירת העבירה, בדירת המנוחים. בנוסף, נמצאו ראיות מסייעות להפללת המערער. אציין את עיקרן של ראיות אלה.
א.בבדיקת זירת העבירה על ידי אנשי המעבדה הניידת אשר באו למקום, נמצאה קבוצת שיער הצמודה לפיסות רקמה, כשהרקמה והשיער צמודים לטפט שעל הקיר בגובה של כ175- ס"מ. בחדר השירותים הצמוד לדלת הכניסה לדירה נמצאה פגיעה באריח קרמיקה בגובה של 180 ס"מ. בתוך האסלה בחדר השירותים נמצא שבר מליבת הקליע. על סמך שלושה נתונים אלה, העריך פקד אריה משה כי בוצע ירי מכיוון מרכז הסלון לכיוון היציאה מהדירה. הערכתו היתה, שהיריה פגעה בראשו של הקרבן וכך עפה קבוצת השיער ונדבקה לטפט. והנה, מתברר מהתוודות המערער, שבעת שניסה המנוח להסתלק מהדירה, לאחר שגילה את גופת המנוחה, ירה המערער לעבר המנוח בהיותו ליד דלת היציאה. הממצאים כאמור והמסקנה העולה מהם מתיישבים איפוא עם גירסת התוודות המערער, עליה לא ידע פקד אריה משה כשהגיע למסקנתו כאמור.
ב.על פי התוודות המערער, הוא כרת את ראשי המנוחה והמנוח באמבטיה. ואמנם, נמצאו בחדר האמבטיה כתמי דם רבים. כן נערכה בדיקה במערכת הניקוז ואף בה נמצא כי דם חדר אליה.
ג.לגירסת המערער בהתוודותו, גופת המנוחה נמצאה בארון קודם שהוצאה ממנו והונחה במקום בו נמצאה. כזכור, לדבריו מצא המנוח את גופת המנוחה כשזו היתה בארון. ואמנם, בתוך הארון נמצאו כתמי דם. יתר על כן, על פי בדיקה שנערכה, כתמי דם אלה יכולים להיות כתמי דם של המנוחה אך לא יכולים להיות של המנוח. יוצא, שגם ממצא אובייקטיבי זה מתיישב עם גירסת ההתוודות של המערער.
ד.המערער התוודה שהוא ניקה את הדירה מכתמי הדם. ואמנם, נמצאו ממצאים על ידי אנשי המעבדה הניידת, על פיהם הדירה ורצפתה נוקו, אף כי נותרו מקומות בהם נשארו סימני מריחה של דם.
ה.המערער ידע לתאר, שכשכרת את הראשים לאחר מותם של המנוחים, לא ירד הרבה דם. הפתולוג ד"ר היס העיד, שכריתה המבוצעת לאחר המוות גורמת לזרימת כמות דם קטנה יותר מאשר כמות דם הזורמת כשהדבר נעשה בעוד הקורבן חי.
ו.המערער סיפר שהמנוח הגיע לדירה שעה שהמנוחה היתה, לאחר שנורתה למוות, בארון. הוא ניסה לשכנע את המנוח שהמנוחה נסעה לראשון לציון אל אמו (של המערער), ורה, אשר היתה ידידתה של המנוחה. והנה מתברר, שביום 11.5.95 היו שתי שיחות של המנוח לדירתה של לודמילה בראשון לציון, ובשיחה של המערער עמה ב23:00- בלילה דובר שלמחרת תלך לודמילה לברר ותודיע למנוח אם סבתו נמצאת אצל ורה (אשר לה לא היה טלפון). ביום 12.5.95 בשעה 9:00 התקשר המנוח שוב אל לודמילה, ובעקבות זאת הלכה לודמילה לבית ורה. בשעה 12:00, כשהתקשרה לבית המנוח כדי להודיעו שסבתו אינה אצל ורה, לא היה מענה מהדירה. מצב דברים זה משתלב עם גירסת ההתוודות של המערער, שביום 12.5.95 לפני הצהריים ירה במנוח והרגו.
8.שני ממצאים אובייקטיביים בעלי חשיבות מצדיקים התייחסות נפרדת.
כזכור, המערער החזיק באקדח אשר נמסר לו על ידי חברת "אגודת השומרים". אקדח זה היה ברשותו במועדים הרלבנטים עד שהחזירו ביום 30.5.95. הוא החזירו כשלושה חודשים לאחר שחדל לעבוד עבור החברה, לאחר שפנו אליו להחזרת האקדח מספר פעמים, ורק לאחר שב29.5.95- הוגשה נגדו תלונה למשטרה על כך שלא החזיר את האקדח.
בעקבות חקירת המשטרה נמסר האקדח שהיה בהחזקתו של המערער על ידי החברה למשטרה ביום 2.6.95. בידי המשטרה היו קליעים שנתפסו בזירת העבירה. נעשתה השוואה בין הקליעים שנתפסו לבין קליעים שנורו ביריות ניסיון מהאקדח. המומחים בארץ לא הצליחו לבצע בדיקה של התאמה בין קליעים שנתפסו בזירת העבירה - אשר נפגעו והתעוותו כתוצאה מהפגיעה בגוף קשה לבין קליעים שנורו מהאקדח. בידי המשטרה לא נמצא מיקרוסקופ אופטי מתאים כדי שניתן יהיה לוודא את ההתאמה בין השניים.
לידיעת החוקרים, בגרמניה נמצא מיקרוסקופ כזה. על פי דרישת הפרקליטות, נסע אחד החוקרים, העד נדיבי, לגרמניה, לשם בדיקת ההתאמה באמצעות מיקרוסקופ זה. בבדיקה שנערכה, תוך השוואה בין הקליעים שנמצאו בזירת העבירה לבין קליעי ניסיון שנורו בגרמניה מהאקדח, נמצא שיש שוויון בין ארבעה מתוך שישה סלילים שנמצאו על הקליעים. כך בהשוואת שני קליעים שנמצאו בזירת העבירה לבין קליעים שנורו מהאקדח במסגרת הניסוי. שוויון זה מלמד על כך שהקליעים נורו מאותו אקדח. זו היתה מסקנתו של נדיבי, וזו היתה גם מסקנתו של ראש המעבדה בגרמניה, אשר גם הוא ביצע את תהליך ההשוואה בין הקליעים.
על פי ממצאים אלה, אשר בית המשפט סמך עליהם, ולא באה ראיה לסתור, הקליעים שנמצאו בדירה הינם קליעים שנורו מאקדח שהיה בהחזקתו של המערער. זוהי ראיה בעלת חשיבות הקושרת את המערער למעשי הירי במנוחים.
9.ראיה אחרת בעלת חשיבות, היא מציאת טביעות אצבע של המערער על כתמי דם אשר היו על קרטון שנמצא בדירה. הממצאים וחוות הדעת בעניין זה הם חד משמעיים. משיחה של המערער עם המדובב, אנו למדים שהוא היה ער לעובדה זו אשר הוצגה בפניו כבר בחקירה שנחקר ביום 2.6.95, וכי הוא לא התכחש לה בפני המדובב.
10.לכל האמור לעיל יש להוסיף, שהמערער ניסה ליצור לעצמו אליבי כוזב. לצורך זה, נתן ביום 8.6.95 מכתב (ת19/) בידיו של המדובב, אשר אמור היה לצאת מהכלא, על מנת שימסרו לשתי בחורות. שתי אלה היו אמורות, על פי המבוקש במכתב, להעיד עדות כוזבת לגבי מקום שהותו של המערער בין 11.5.95 בשעה שתיים-שלוש אחר הצהריים עד 1 או 1:30 ביום שישי 12.5.95. דהיינו, שביום זה היה עמן. וכי לאחר זמן קצר שלא היה עמן; חזר והיה עמן עד השעה 8 בבוקר ביום שבת (13.5.95).
רואים אנו, שהמערער ביקש לפברק אליבי לפרק הזמן הרלבנטי בו נורו המנוח והמנוחה למוות.
11.בעדותו בבית המשפט העלה המערער גירסת בדים, אשר בית המשפט לא נתן בה כל אמון. על פי עיקרה של גירסה זו, האקדח שלו היה שבועיים לפני מות המנוחים בדירה, וביום 12.5.95 כשהגיע לדירה היו המנוח והמנוחה כבר מתים וכרותי ראש. הוא אף מספר על שניים שנכנסו לדירה כשהיה בה, והוא התחבא מפניהם עד שיצאו ממנה.
עדותו לא היתה משכנעת, ובחלקים גדולים שלה נמצאה בלתי סבירה. נוכח חוסר האמון המוחלט של בית המשפט המחוזי בדברי עדותו, אין טעם שנכביר מילים ונפרט את הפירכות הרבות שבה, פירכות אשר בית המשפט המחוזי הצביע עליהן.
חשוב להדגיש, כפי שציין זאת בית המשפט המחוזי, כי המערער לא הצליח בעדותו לנמק ולהסביר על שום מה סיפר למדובב את שסיפר ובכך הפליל את עצמו בעבירות כה חמורות. המערער לא ידע להסביר מה קיווה להשיג באמירות מפלילות אלה למדובב, אם אינן אמת.
12.המערער ביקש להסתמך על ממצא אחד אשר נמצא בזירת העבירה, כארגומנט נגד האשמות המיוחסות לו. הכוונה היא לקבוצת שיער אשר נמצאה בידו של המנוח. על פי בדיקה, נמצא שהשיער אינו שערו של המנוח. מכאן מבקש בא כוח המערער להסיק, שלא המערער אלא אחר הוא שתקף את המנוח.
בית המשפט המחוזי דן בטענה זו בהרחבה, ודחה אותה. אכן, מציאת שיער שאינו של המערער אין בה ראיה שהמערער לא עשה את המעשים שהודה בביצועם. יתכנו הסברים מספר להימצאות שיער שאינו של המערער, מבלי שהדבר יגרע מאחריות ומאשמת המערער. כך, יתכן שמדובר בשיער של המנוח עצמו אשר תוך כדי מאבק הגיע לידיו. תיתכן גם פבריקציה מצד המערער, אשר שם את השיער בידיו של המנוח. יתכן גם שהיה אדם נוסף בדירה, אך מבלי שהדבר יגרע מאחריות המערער.
דעתי היא כדעת בית המשפט המחוזי, שאין בקבוצת השיער שנמצאה בידיו של המנוח כדי לפגוע בכוח המשכנע הרב אשר יש לראיות, כמפורט לעיל, המצביעות בבירור בכיוון אשמתו של המערער.
13.בית המשפט נתן דעתו גם לשאלה מה היה המניע למעשיו של המערער, והגיע למסקנה שסביר בעיניו שהמניע היה כספי, כשכוונתו היתה לחטוף את המנוחה ולדרוש תמורתה כופר. אך העניינים השתבשו והביאו לכך שרצח את המנוחה, ואחר כך, כשהמנוח גילה את גופתה, רצח גם אותו. בית המשפט דחה את האפשרות שמעשיו של המערער נעשו בשליחותם של אחרים, במסגרת סכסוכים במאפיה הרוסית.
הוכחת המניע לרצח אינה, כידוע, תנאי להרשעה ברצח. לכן, אין הכרח שנקבע לבטח מה היה המניע של המערער למעשיו. כשלעצמי, לא הייתי קובע מסמרות בעניין זה. אמנם לא הוכח בראיות של ממש קשר אל המאפיה הרוסית. אך העובדה שאין ראיות לכך, אינו, בהכרח, הוכחה להעדר קשר כזה. מכל מקום, וזה החשוב לענייננו, מכלול הראיות כמבואר לעיל, יש בו לשכנע באחריות המערער לרציחת המנוחים, יהיו המניעים לכך אשר יהיו.
14.אשר לערעור על העונש. המדובר בשני מעשי רצח מזוויעים. המערער לא נרתע מלכרות את ראשי הנרצחים, כדי להרחיק אפשרות שמא יקשרו את אקדחו עם קליעים שנמצאו בהם, וזרקם לאשפה. המדובר בשני מעשי רצח שבוצעו במועדים שונים, אם גם יום לאחר יום, כשכל מעשה רצח עומד לעצמו והמניע לו, לכאורה, שונה. בנסיבות אלה, אין הצדקה להתערב בגזר הדין, על פיו שני עונשי מאסר עולם שהוטלו על המערער ירוצו על ידו במצטבר.
על סמך כל האמור לעיל, נדחה הערעור על שני חלקיו.
ש ו פ ט
השופטת ט' שטרסברג-כהן :
אני מסכימה. ש ו פ ט ת
השופט י' אנגלרד :
אני מסכים. ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.
ניתן היום, י' באלול התשנ"ח (1.9.98).
ש ו פ
ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
עכב/
96073860.
E02