ע"פ 7399/06 רונן יפרח נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.

ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער, אשר נדון בבית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ארבל) ביום 30.7.06 בת"פ 1044/06 לעשרים וארבעה חודשי מאסר בפועל (בתחולה מ-2.4.06), וכן הוטל עליו עונש מאסר על תנאי לעשרים וארבעה חודשים וקנס 5,000 ₪.

ב.

(1) על פי כתב האישום המתוקן בו הודה המערער, נהג בשעות הקטנות של הלילה ב-2.4.06 בכביש בצפון והוא נושא אקדח (שנגנב שנים אחדות לפני כן) ומחסנית כדורי "הולופוינט" וכן סכין, וזאת לכיוון ביתו של אחיו, שעמו היה מסוכסך, בקרית שמונה. כחודש ומחצה לפני כן התקשר המערער לאשתו של האח ואיים שיגיע לקריית שמונה ויפגע באחיו.

(3) לבית המשפט המחוזי הוגש תסקיר שירות המבחן למבוגרים שתיאר את רקעו המשפחתי הקשה של המערער, את עברו, כמי שכשל בנעוריו בפלילים מספר פעמים, אך חרף קשיים צלח את שירותו הצבאי; את רעייתו הכיר במהלך השירות. המערער תואר כאב טוב ושותף בגידול הילדים; מות אמו ומשבר העקירה מגוש קטיף, בו התגורר, השפיעו עליו מאוד לרעה, ונוצרו סכסוכים במשפחה. הוצע על-ידי שירות המבחן כי העונש שיושת יהא מרתיע ומציב גבולות, קצר ככל האפשר, כדי שהמערער יוכל להשתלב במסגרות טיפוליות.

(4) בית המשפט קמא נדרש לטלטלות שעברה משפחת המערער – פינוי מביתם בגוש קטיף לקיבוץ מפלסים ואחר כך לקיבוץ יד חנה, והחלטת הקיבוץ לסלקם משנעצר המערער. תוארה חרטה שהביע המערער. באשר לעבירה עצמה, בית המשפט ציין את חומרתה וציין כי ככלל הענישה עליה היא במאסר ממושך. בית המשפט שיקלל את המשברים שעברו על המערער ומשפחתו הסובלת על לא עוול. בסופו של יום צוין כי למערער תגובה קשה במצבי לחץ, כפי שאירע כאן. הוטלו איפוא העונשים המנויים מעלה.

ג.

(1) בכתב הערעור ובפנינו נטען, כי הרקע לאירועים היה בעיקר המשבר במשפחה, בחינת "סערת נפש רגעית", המערער הודה והביע חרטה, ויש להתחשב גם במשפחתו, ובנסיבות עקירתן ומעברן. הסניגור המלומד טען ליחסי אהבת אמת בין האחים; אחיו של המערער הגיע, כנמסר, לבית המשפט קמא.

(2) תסקיר עדכני של שירות המבחן מתאר תפקוד תקין של המערער בכלא, אף כי הוא שולל נזקקות טיפולית, ועם זאת מתוארות מצוקה ונזקקות של משפחתו. נציגת שירות המבחן ציינה בפנינו כי העבירה נתפסת על רקע תקופה משברית, והעריכה כי למערער יכולת לתפקוד נורמטיבי,

אף כי תוך קשיים.

(3) באת כוח המדינה ציינה את החומרה שבהחזקת הנשק למטרה ספציפית, לאחר איום, בנסיבות שיכלו להסתיים באורח קשה. כן הוסיפה, כי לסבל המשפחה היה גם בית המשפט קמא ער; אכן אין מדובר בעונש נמוך, אך הנסיבות הישראליות של אלימות והחשש כי נשק יגיע לידים פליליות הוא נתון בעל משקל מרכזי בענישה.

(4) שני הצדדים הציגו פסיקה לקולה ולחומרה. עיינו גם בגליון הרישום הפלילי של המערער, בן 36 כיום, שראשיתו בעבירות רכוש בגיל 16, והמשכו בשש הרשעות, אף הן לרוב בעבירות רכוש, אך גם תגרה והיעדר מן השירות בצה"ל; רוב ההרשעות - אך לא כולן - מכבר.

ד.

לאחר העיון איננו רואים מקום להפחתה בעונש המאסר. ניתן להעריך, כי חסד נעשה עם המערער בכך שנתפס בטרם הגיע אל אחיו, והתוצאה אילו הגיע אליו ונשקיו בידו - מי ישורנה. בחברה הישראלית דהאידנא אין מנוס מעונש מרתיע למי שנשא שני סוגי נשק, חם (לרבות תחמושת) וקר, בדרכו ליעד שברור היה מן העבר הקרוב כי כוונתו לגביו אינה טובה. משבר משפחתי הוא חזון נפרץ, למרבה הצער, ופתרונו אינו יכול להיות בדרכים אלימות. בפסיקה בכגון דא מצינו מגוון תלוי נסיבות; אכן, יתכן שאילולא עברו הפלילי של המערער היה מקום להקל קמעא בעונש המאסר, אך הרישום הפלילי היטה את הכף לחובתו. עם זאת מצאנו לנכון להתחשב במשפחתו הסובלת על-ידי ביטול הקנס שהושת. נבקש להעיר בחתימת דברינו, כי אנו מקוים שהמערער, שניסה והצליח במידה ניכרת לבנות חיים נורמטיביים, ישוב לדרך הטובה עם שחרורו; שנית, בהמשך לדברים שכתב השופט קמא, מבקשים אנו להפנות תשומת לב הקהילה בה חיה המשפחה, לצורך באמפטיה, בהתחשב במכלול הנסיבות האישיות של המערער ומשפחתו.

ה.

כאמור, אנו נעתרים לערעור במובן זה שהקנס יבוטל. יתר חלקי גזר הדין בעינם.