ע"פ 7409/09 עיסה אלהואשלה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 6.1.09, בשעת צהרים, נהג המערער ברכב, ועקב נהיגה רשלנית פגע בקטין יליד 1995 שהלך עם אמו. בעקבות התאונה עצר המערער את רכבו, ומשראה כי הקטין נעמד על רגליו, הסתלק מהמקום חרף דרישת אמו של הקטין והאנשים שהתקהלו במקום כי יעצור. באותו יום, וזמן קצר לאחר התאונה, התקשר המערער למוקד המשטרתי וטען בכזב כי רכבו נגנב. על גרסה זו הוא חזר בעת שהגיע לתחנת המשטרה, אולם לאחר זמן קצר הודה כי בדה את התלונה מלבו.

בגין העובדות האמורות, בהן הודה המערער בגדרו של הסדר טיעון, הרשיעו בית המשפט בעבירות של הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה בקלות ראש או רשלנות או במהירות ומסירת הודעה כוזבת על ביצוע פשע. מכח הסדר הטיעון עתרה המשיבה לגזור למערער שנת מאסר, מאסר על תנאי, קנס ולחייבו בתשלום פיצוי לקורבן. המערער היה חופשי לטעון לעונש כהבנתו. בסופו של יום נדון המערער ל-7 חודשי מאסר, 13 חודשים מאסר על-תנאי, פסילה מנהיגה במשך 4 שנים, והוא חויב לפצות את הקטין בסכום של 8000 ש"ח.

בערעור נטען, כי בעונש שהשית בית המשפט המחוזי על המערער גלומה חומרה יתרה, באשר מדובר באדר צעיר, נשוי ואב לתינוקת, עובד כמורה ופועל בהתנדבות לקידום נוער בקהילתו. כן נטען, כי הפגיעה בקטין לא היתה חמורה, והמערער נסע ממקום התאונה רק לאחר שהקטין קם על רגליו.

לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. חרף גילו הצעיר של המערער ותרומתו לחברה, הוא הספיק לצבור 21 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה, והפעם הסלימה התנהגותו כאשר פגע בהולך רגל שחצה כביש. ואם בכך לא די, בחר המערער להסתלק מהמקום והוסיף חטא על פשע כאשר מסר במשטרה הודעה כוזבת לפיה רכבו נגנב.

בנסיבות אלו לא גילינו בגזר-הדין דבר המצדיק את התערבותנו, ומכאן ההחלטה לדחות את הערעור.

המערער יתייצב לשאת בעונשו ביום ז' באדר התש"ע (21.2.2010), עד לשעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע.