פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 742/03
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט ד' חשין
המערער:
איסמעיל עפאנה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר-דין של בית-המשפט
המחוזי בירושלים בתיק פ.ח. 5007/02 מיום 1.1.2003, שניתן על-ידי כבוד השופטים י'
הכט, י' צבן ומ' דרורי
תאריך הישיבה:
י"ט בסיוון תשס"ו
(15.6.06)
בשם המערער:
עו"ד מונעם תאבת
בשם המשיבה:
עו"ד עמית אופק
בשם שירות המבחן:
גב' אדוה פרויד
פסק-דין
השופט ס' ג'ובראן:
בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים י' הכט, י' צבן ומ' דרורי) הרשיע את המערער - על-פי הודאתו - בשתי עבירות של קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בעבירות בנשק שלא כדין, לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין; בשתי עבירות בנשק שלא כדין – נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין; בשתי עבירות של אימונים בנשק ללא רשות, לפי סעיף 143(ב) לחוק העונשין; בעבירות בנשק שלא כדין – עסקה בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין; בשלוש עבירות של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין ועבירות בנשק שלא כדין – ייצור נשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין.
לפי עובדות כתב האישום, בהן הודה המערער, הוא הצטרף להקמת חוליה צבאית, במטרה לבצע פיגועים בישראל. לאחר שלמטרה זו גויסו מספר אנשים, אסף המערער, ביחד עם האחרים, תרומות ממקורות שונים בתואנות שונות ואף השיג אקדח 9 מ"מ ומחסנית מלאה לבדיקה. חברי החוליה, לרבות המערער, התאמנו בירי בנשק ותכננו לבצע שורה של פעולות טרור: לרצוח שלושה מבני-כפרם שנחשדו על-ידם כמשתפי פעולה עם הרשויות בישראל; לרצוח שני חיילים ששמרו בגן-ילדים בשכונת ארמון הנציב בירושלים ולחטוף את נשקם; לרצוח את המאבטח המוצב ליד בית-חינוך עיוורים בשכונת קריית-משה בירושלים ולחטוף את נשקו; לרצוח חבלן-משטרה, לחטוף את נשקו לגנוב את רכבו ולירות ולהשליך בקבוקי תבערה בערב ה"סילבסטר" לעבר בית-קפה סמוך לטיילת ארמון הנציב בירושלים. הגם שהמערער וחבריו פעלו להגשמת כל אחת מהתוכניות שהוזכרו, הרי שלמרבה המזל לא הצליחו להגשים אף אחת מהן, בשל נסיבות שלא היו להם שליטה עליהן.
בית-המשפט המחוזי גזר על המערער 18 שנות מאסר בפועל, שיימנו מיום מעצרו.
מכאן הערעור שבפנינו.
בערעור על חומרת העונש, טען בא-כוח המערער, כי העונש שהוטל על המערער חמור מדי, בהתחשב במספר טעמים. ראשית, החוליה לא השתייכה לארגון טרור מוכר ולכן יש להתייחס למעשי המערער כאל מעשים חד-פעמיים; שנית, איש לא נפגע כתוצאה מהתארגנות החוליה; ושלישית, המערער נגרר אחרי המבצע העיקרי, מאלק בכיראת, אשר יזם את הרעיון. לדבריו, המערער, בן למשפחה נורמטיבית ושומרת חוק, עשה טעות גורלית, עת נכנע להצעותיו החוזרות ונשנות של מאלק בכיראת להקים יחדיו את החוליה. לטענתו, המערער פעל בחוליה מספר חודשים בלבד, אך מעשיו לא התאפיינו בנחישות.
טענות אלה דינן להידחות.
העבירות בהן הורשע המערער הן עבירות חמורות ביותר. מהעובדות המתוארות בכתב האישום - בהן הודה המערער - עולה בעליל, כי מטרתו של המערער הייתה לפגוע בתושבי ואזרחי מדינת ישראל, במעשי טרור חמורים, וכי המערער נקט בצעדים ממשיים להשגת מטרה זו בכך שאסף כסף, השיג נשק, התאמן בנשק ותכנן שורה של פיגועים וניסיונות לבצעם, שלמרבה המזל לא צלחו. במעשיו אלה, נתן המערער יד להקמת חוליה עצמאית, שתבצע פיגועים רבים ככל האפשר ותיטול חיים של אזרחים ישראלים או חיי מי שנחשד בעיניו כמסייע למדינת ישראל. במעשיו אלה, הביע המערער יוזמה מכוונת ורצון עז לבצע פיגועים. אולם, בכך שניסיונותיו לא צלחו, אין כדי להמעיט מן הסכנה הטמונה לחברה בישראל ממעשיו של המערער, זאת במיוחד בימים קשים אלה, בהם נלחמת מדינת ישראל כנגד מעשי טרור רבים וקשים. הגם שהמערער הוא אדם צעיר, בן 22, רווק ועברו נקי, לנסיבותיו האישיות לא ניתן לתת משקל כלשהו, כאשר מדובר בהצטרפות לחוליה שמטרתה ביצוע מעשי טרור.
לצערנו הרב, תופעת מעשי הטרור הפכה למכת מדינה של ממש וכבר נפסק לא אחת, כי יש להחמיר עם הנאשמים ולמצות עמם את הדין, תוך העדפת שיקול ההרתעה על-פני שיקולי ענישה אחרים ובכללם שיקולים אישיים של הנאשם.
כך קבע בית-משפט זה בע"פ 9338/01 מדינת ישראל נ' נאצר עווידה (טרם פורסם):
"טעם נוסף לצורך להחמיר בעונש נובע מן המצב שבו מצויים עתה המדינה ואזרחיה. לא מכבר נאמר כי "מאז סוף חודש ספטמבר 2000 מתנהלת באזורי יהודה והשומרון וחבל עזה לחימה קשה. אין זו פעילות משטרתית. זהו סכסוך מזויין. במסגרתו בוצעו כ- 14,000 פיגועים נגד החיים, הגוף והרכוש של אזרחים ותושבים ישראלים חפים מפשע ובהם זקנים וילדים, גברים ונשים. למעלה מ- 600 אזרחים ותושבים של מדינת ישראל נהרגו. למעלה מ- 4,500 נפצעו, חלקם באורח קשה ביותר. - - - השכול והכאב שוטפים אותנו". (דברי הנשיא א' ברק בבג"ץ 7015/02, 7019/02 כיפאח מחמד אחמד עג'ורי ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל ואח' (טרם פורסם. ניתן ביום 3.9.02)). המשיב העמיד את עצמו במחנה המפַגעים, ודינו ככל אחד מהם."
ובהמשך -
"סבורני כי היום - וכלפי עבירות כמו זאת הנידונה - יש לנקוט בגישה המחמירה, לאמור, בגישה הרואה בעונש המרבי את נקודת המוצא; שממנו מפחיתים, לפי נסיבות המקרה, נסיבותיו האישיות של העבריין, תדירותה או נדירותה של העבירה, הרתעת עבריינים בכוח ועצמת הסלידה ושאט הנפש של החברה. בבואנו לשקול את משקלם היחסי של כל אחד מאלה, יש לייחס משקל כבד במיוחד להרתעה ולעצמת הסלידה של החברה."
במקרה שלפנינו, העונש שהוטל על המערער הינו עונש הולם ולא מצאנו כל מקום להתערבותנו.
הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ט בסיוון תשס"ו
(15.6.06).
ש ו פ ט ש ו פ
ט ש ו פ ט