ע"פ 7443/15 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המערער הורשע על פי הודאתו בביצוע מעשה סדום ובמעשים מגונים בכוח – עבירות לפי סעיפים 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) וסעיף 348(ג1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי עובדות כתב האישום בו הורשע המערער, עובדת זרה נקלעה בטעות לשכונת רמת אשכול בלוד, לאחר שנהג מונית הורידה שם. המערער עבר במקום כשהוא נוהג ברכב, וכשהבחין במתלוננת עומדת בתחנת האוטובוס עצר בסמוך אליה והציע לה להסיעה למחוז חפצה. במהלך הנסיעה ביצע המערער את העבירות המיוחסות לו, ומבלי להכנס לפרטי המקרה, נציין כי כפה על המתלוננת לבצע בו מין אוראלי וחיכך אצבעותיו באיבר מינה.

בגין כך השית בית המשפט קמא על המערער, בין היתר, עונש מאסר בפועל של 7.5 שנים ופיצוי למתלוננת בסך 30,000 ש"ח.

2.

על חומרת העונש נסב הערעור שבפנינו.

המערער טען כי מתחם העונש שנקבע על ידי בית המשפט קמא (10-6 שנות מאסר) חמור יתר על המידה; כי בית המשפט החמיר עם המערער, בחור צעיר כבן 24 בעת המקרה, ללא עבר פלילי, ולא התחשב בנסיבותיו האישיות (אביו של המערער נרצח מספר שנים לפני הארוע).

[הערה במאמר מוסגר: הערעור שבפנינו הוגש כבר בשנת 2015, אך בשל חילופי ייצוג בתיק מונה למערער רק לאחרונה סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית].

3.

דין הערעור להדחות.

נקודת המוצא היא, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בחומרת העונש אלא במקרים חריגים של סטיה מרף הענישה הנוהג, ולא זה המקרה שבפנינו (ראו, לדוגמה, עונשי מאסר של 10 ו-7 שנים שהוטלו במקרים דומים: ע"פ 5851/09 עמירה נ' מדינת ישראל (1.3.2011) וע"פ 4151/07 מדינת ישראל נ' פלוני (7.4.2008)).

4.

לכך יש להוסיף את הנזק שנגרם למתלוננת כפי שעולה מתסקיר נפגעת העבירה, ולא למותר לציין כי המערער טרם שילם למתלוננת את הפיצוי שהושת עליו.

5.

סיכומו של דבר, שלא מצאנו במקרה דנן עילה להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא.

הערעור נדחה.