ע"פ 7445/04 חיים בלייכר נ. מדינת ישראל

השופטת ד' ביניש :

עניינו של המערער בא בפני בית משפט זה כבר פעם שנייה. עקב העובדה כי הועמד לדין והורשע בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין תשל"ז-1977, בבית המשפט המחוזי בגין נהיגה ברכב אשר גרמה למותו של אדם. המערער נדון בשל הרשעה זו לעונש של 6 שנות מאסר מהן 18 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי וכן לפסילת רישיונו לתקופה של 10 שנים. ערעורו על ההרשעה נתקבל בבית משפט זה, ובית המשפט המיר את העבירה מהריגה לגרם מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין הנ"ל.

בפסק-דינו עמד בית משפט זה על כך שהרשעה בהריגה, על פי הדין כיום, מחייבת מודעות לסיכון שבאופן הנהיגה, ובענייננו מודעות לסיכון שבסטיית רכבו לשמאל מבלי ליתן זכות קדימה לרכב שנסע בצומת אליו נכנס המערער. כיוון שסבר שלא הוכחה מודעות כזו, המיר בית המשפט את ההרשעה לעבירה הקלה יותר תוך שהוא מציין כי דבקה רשלנות בנהיגתו של המערער המתבטאת באי-מתן זכות קדימה ובכך שלא וידא שאינו מסכן את הרכב שבצומת אליו נכנס. עם קבלת הערעור הוחזר עניינו של המערער לגזירת דינו בבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דן בעונש בהרחבה, עמד גם על אישיותו הנורמטיבית של המערער ותכונותיו הראויות לשבח שעליהן העידו בפניו וכן על התסקיר החיובי של שירות המבחן והעמיד את עונשו של המערער על 5 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ו-12 חודשי מאסר על-תנאי. עונש הפסילה הושאר על כנו ועל כך הערעור לפנינו. באת-כוחו המלומדת של המערער טענה כל שניתן כדי שנפחית מתקופת הפסילה וציינה את נסיבותיו האישיות של המערער והצורך שלו לעשות שימוש ברכבו, בגלל ריחוק מקום מגוריו ובשל צרכי משפחתו. שקלנו את הטענות לקולה אך לא ראינו להתערב בעונש הפסילה.

נוכח ריבוין של תאונות הדרכים הקטלניות מצווים בתי המשפט כיום, להחמיר בעונשיהם של נהגים רשלניים ועיקר ההחמרה באה לידי ביטוי בעונשי הפסילה. באת-כוח המדינה הפנתה אותנו לתקדימים בהם נידונו מורשעים בעבירה לפי סעיף 304 לעונשי פסילה לתקופות של 10 שנים ויותר. בדרך כלל אין עניינים אלה באים לפנינו, שכן הרשעה בגרם מוות ברשלנות היא בבית משפט השלום, ערכאת הערעור היא בבית המשפט המחוזי ואנו איננו נוהגים לאפשר ערעור נוסף.

אשר לעונשו של המערער, אף על פי שהוא צעיר לימים, אין זו הרשעתו הראשונה בעבירת תעבורה. בעברו הרשעה חמורה של נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף; התאונה הקטלנית ארעה מספר חודשים לאחר מכן. מעבר לכך אנו מייחסים חשיבות רבה להרתעת הרבים בעבירה מסוג זה. הקטל בדרכים מחייב לנקוט באמצעי ענישה מרתיעים ועונש הפסילה הוא אמצעי הולם לכך. אף על פי כן ראינו להפחית מתקופת הפסילה את הפסילה שהחלה ביום 25.10.02 בצירוף 90 ימי הפסילה המנהלית בידי קצין משטרה. סך הכל הפחתה של שנה ו-3 חודשים.

בכפוף לאמור החלטנו לדחות את הערעור.