ע"פ 7449/08 יורם אזולאי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 19.4.07 הסב המתלונן, גריגורי קונדקוב, בפאב באשקלון. בכתב אישום מתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נטען, כי לפתע וללא התגרות, קם המערער ממקומו וניסה לדקור את המתלונן עם סכין בצווארו. בהמשך, דחף המערער את המתלונן מחוץ למועדון, חזר למטבח ונטל סכין, ועמה דקר את קורבנו בבית החזה מצד שמאל ונמלט. כתוצאה מהדקירות הובהל המתלונן לבית חולים, ובניתוח שנערך לו נכרתו חלקים מהלבלב והטחול.

המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך נדון לשבע שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 7500 ש"ח. כמו כן, הופעל, בחופף, מאסר על-תנאי בן חודשיים שעמד נגדו.

הערעור מופנה כנגד העונש. נטען כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער, תוך שהוא נמנע מלתת משקל הולם להודאתו בעובדות, החרטה שהביע ורצונו להתחיל בטיפול אינטנסיבי בבעיית האלימות בה הוא לוקה. כמו כן, הופנינו לתסקירו של שרות המבחן ולנאמר בו בדבר הצורך לשלב את המערער בתהליך טיפולי. להשקפת המערער, היה נכון להיעתר להצעת שרות המבחן, ולדחות את גזירת העונש עד שיבחן לעומקו האפיק הטיפולי, ומאחר והדבר לא נעשה עותר המבקש כי נקצר את תקופת כליאתו.

לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. לצורך הדיון נהיה מוכנים להניח כי המתלונן עלב במערער, אולם זו אינה עילה לתגובה אלימה, בכלל, ודקירת הקורבן, בפרט. נוכח מקום הדקירה ותוצאותיה, נראה כי לא נפריז אם נאמר שאירוע זה היה עלול להסתיים בתוצאה חמורה יותר ואף קטלנית, ולעניין זה נודעת חומרה מיוחדת נוכח עברו המכביד של המערער, הכולל גם הרשעות בעבירות של אלימות. מטבע הדברים, אנו מברכים על הנכונות שהביע המערער להשתלב בתהליך טיפולי, ועל הצעדים שכבר עשה בכיוון זה, אולם עקב הסכנה הנשקפת ממנו לצבור, נראה לנו כי אותו טיפול צריך להיעשות במהלך מאסרו ולא במסגרת פתוחה.

לסיכום, אף שתקופת המאסר שהושתה על המערער אינה פשוטה כלל ועיקר, היא התחייבה מנסיבות העושה והמעשה, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.