ע"פ 745/18 מנחם מנדל סעדון נ. מדינת ישראל

מונחת לפנינו בקשת המשיבה לפרסום שמו של המערער.

1.

ביום 24.11.2020 ניתן פסק דיננו שבו הועמד עונשו של המערער על 8 שנות מאסר, תחת 9 שנות מאסר שנגזרו עליו, בשל הרשעתו בבית המשפט המחוזי בביצוע שתי עבירות אינוס, שלוש עבירות של מעשה סדום ושלוש עבירות של מעשה מגונה (בהתאמה, עבירות לפי סעיפים 345(א)(1), 347(ב) ו-348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-ב1977). זאת, משראינו לתת משקל לחזרתו של המערער מערעורו על הכרעת הדין ולתקופה הממושכת (26 חודשים) של מעצרו באיזוק אלקטרוני. שכן, כפי שקבענו, " בעצם חזרתו בו מהערעור על הכרעת הדין מאשר המערער כי הוא ביצע במתלוננת את המעשים בכפייה, למרות מחאותיה ותחינותיה שיחדל מהם, ותוך ניצול מצבה במערך המשפחתי הגרעיני באותה עת. תדע המתלוננת ויידעו בני משפחתה, כי יש בכך אישור והכרה בתלונתה ובצדקתה ".

2.

המערער ביצע את העבירות במתלוננת, קרובת משפחתה של בת זוגו, בעת שהיתה קטינה כבת 17. משכך, נוהלו ההליכים בדלתיים סגורות.

3.

כעת, מבקשת המתלוננת, שהיא כיום בגירה, לפרסם את שמו של המערער.

מכתבה של המתלוננת, שצורף לבקשה, מעלה כי פנייתה זו באה בשל חששה שמא ישוב המערער ויפגע בנשים אחרות ותקוותה כי יהא בכך לסייע לה בהתמודדותה הקשה ולזכות בהכרה – בייחוד מצד בני משפחתה – בכך שהיא נפלה קורבן למעשיו של המערער.

המשיבה ציינה כי המתלוננת מבינה את ההשלכות האפשריות של הפרסום עליה, וכי בנסיבות אלה, אין מקום לחריגה מעקרון פומביות הדיון. בבקשה הובאה גם תגובתו של המערער, לפיה יש בפרסום שמו כדי לפגוע בו ובמשפחתו וכי הוא מותיר את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

4.

דין הבקשה להתקבל. מלכתחילה נועד איסור הפרסום להגן על פרטיותה של המתלוננת כנפגעת עבירת מין ולא של הנאשם-הפוגע, תוך חריגה מן העיקרון היסודי הכללי ולפיו הליכים משפטיים מתנהלים בפומבי. כעת, לאור בקשת המתלוננת, שאינה מעוניינת עוד באיסור הפרסום, יש להורות על פרסום שמו של המערער. בכך, יש לקוות, תזכה המתלוננת בהכרה הנחוצה לה, בעיקר מצד בני משפחתה, שיוכלו כעת לקרוא בפסק הדין ולהיווכח כיצד נהג בה המערער, ותיסלל לה הדרך לשיקום ולהחלמה.

5.

הבקשה מתקבלת אפוא. שמו של המערער יפורסם בפסק הדין. למען הסר ספק, אין בהחלטה זו כדי להתיר את חשיפת זהותה ופרסום שמה של המתלוננת.