ע"פ 7451/08 מדינת ישראל נ. משה אוחיון

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הרשיע את המשיב, על פי הודאתו, בעבירות של סחיטה באיומים, שוד והדחה בחקירה, ובעקבות כך גזר לו 24 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 2,000 ש"ח, והוא חויב בפיצוי בסכום של 8,500 ש"ח. המערערת משיגה בפנינו על גזר-דינו של בית משפט קמא. להשקפתה, נוטה העונש לקולה ואין בו מענה הולם למטרות הענישה; מדובר בעבירות נפוצות אשר יש קושי לחשוף אותן, ומקום שבו הקורבן אוזר אומץ ופונה לרשויות האכיפה, ראוי לחזק את ידיו באמצעות מדיניות ענישה הולמת.

ערעור זה בדין יסודו. עיון בעובדותיו של כתב-האישום המתוקן בהן הודה המשיב, חושפת תמונה קשה וחמורה של סחיטה ממושכת. תחילתה של הפרשה בהלוואה בסכום של 12 אלף ש"ח אותה נטל המתלונן בשנת 2003 מאחר, ולהבטחתה מסר לידי המלווה שיק על סכום של 50 אלף ש"ח. המתלונן שילם סכומים שונים על חשבון ההלוואה, עד שבחודש אוקטובר 2006 הודיע המשיב למתלונן כי קנה את השיק, והוא דרש תמורתו סכום של 120 עד 150 אלף ש"ח. לבסוף, הסכים המשיב להסתפק בסכום של 50 אלף ש"ח, ואיים כי אם המתלונן לא יפרע אותו בהקדם, הוא ובני משפחתו עלולים להיפגע. בעקבות כך שילם המתלונן 25 אלף ש"ח, והמשיב העביר לו קרעים של שיק שהתיימר להיות השיק המקורי. בחודש יוני 2007 טען המשיב שהוא עדיין מחזיק את השיק המקורי בידיו, ושב ודרש תשלום של סכום עתק. באחד הימים של חודש יוני 2007 התייצב המשיב בחנות אביו של המתלונן שם חזר והשמיע איומים, ולשיאו הגיע ביום 20.10.07. בשעת לילה מאוחרת הוא התפרץ לבית הוריו של המתלונן, ואיים על זה האחרון ואחיו עם מה שנחזה כאקדח. בהמשך, דרש המשיב גם מהוריו של המתלונן להגיע לסלון הבית, ותוך שהוא מאיים על הנוכחים עם "האקדח" ומצמיד סכין לאוזן אביו של המתלונן, הוא דרש את תשלום החוב. באותו ערב נטל המשיב סכום של כ-7,000 ש"ח אותו מצא בדירה, וכן את מכונית המשפחה, ואיים לפגוע במתלונן ובני משפחתו אם יעזו להתלונן במשטרה. משפנה המתלונן לרשויות החוק, טלפן אליו המשיב ודרש ממנו לבטל את התלונה, כשגם הפעם הוא מלווה את דבריו באיומים.

עינינו הרואות, מדובר במסכת של סחיטה שנמשכה יותר משנה, ובמהלכה לא בחל המשיב באמצעים כדי להשיג את מבוקשו. אדרבא, נראה כי המשיב אינו רואה את עצמו נתון למוראו של החוק, שאם לא כן אתה מתקשה להבין את מידת החוצפה והתעוזה שליוו את מעשיו. למרבה הדאבה, נראה כי התופעה של סחיטה באיומים ובכוח נפוצה היא, אולם רק מעטים מעזים לפנות למשטרה, הואיל ואימתם של הסוחטים גדולה והקורבנות חוששים פן יבולע להם. לפיכך, משנחשפת פרשה כה חמורה כמו זו שבפנינו, ראוי להעביר לכלל מסר ברור ונחרץ, לאמור, עבירות אלו יזכו לתגובה עונשית קשה גם מקום בו מדובר בנאשם שחייו לא היטיבו עמו.

נוכח האמור, ולאחר שנתנו את דעתנו לכלל השיקולים הדרושים לעניין, אנו מקבלים את הערעור ומעמידים את תקופת המאסר בפועל בה ישא המשיב על 3 שנים. הקנס והפיצוי בהם חויב המשיב בבית המשפט המחוזי - יעמדו בעינם, ובמאסר על תנאי בן 8 החודשים שהופעל, ישא המשיב במצטבר, כך שתקופת מאסרו הכוללת תעמוד על 44 חודשים. אנו טורחים להדגיש, כי גם במתכונתו זו של העונש אין בו מענה הולם לחומרת מעשיו של המשיב, ואם לא מיצינו עמו את הדין, היה זה משום שערכאת הערעור נוהגת לגזור על עצמה ריסון.